הנאשםשימש בין השנים 1995-2005 כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית וכח"כ, ואף כיהן כשר בממשלת ישראל. במסגרת סמכויותיו כיו"ר ההסתדרות הוא ניהל גם את עמותת ניל"י. באישום הראשון נטען, כי במסגרת שש פרשות, הירשזון והקושרים האחרים נטלו במרמה והונאה מיליוני שקלים מקופות התאגידים, באמצעות פריטת שיקים ושימוש בכספי חוגי הנוער אותם ארגנה עמותת ניל"י. בגין מעשים אלה, יוחסו להירשזון עבירות של גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון אסורה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. במסגרת האישום השני ישנן שתי פרשות מרמה נוספות, אשר מתבססות על קבלת החזרי הוצאות שדרש הירשזון וקיבל מההסתדרות, בגין ארוחותיו הפרטיות בסופי שבוע וכן בגין ארוחותיו במזנון הכנסת. בעקבות זאת יוחסו להירשזון עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
בית המשפט קובע
- יש לדחות את טענתו העיקרית של הנאשם, כי היה מנותק מהעשייה היום יומית בהסתדרות ומהשחיתות הנטענת. על מנהל תאגיד מוטלת החובה להבטיח נהלי התנהגות ראויים וטוהר מידות. הדבר מקבל משנה תוקף במיוחד כאשר הנאשם היה יו"ר דומיננטי ומעורב.
- נטל ההוכחה המוטל על התביעה לא הורם בשתי הפרשות של האישום הראשון, אך בארבעת הפרשות האחרות וגם בשתי הפרשות של האישום השני עמדה התביעה הנטל ההוכחה המוטל עליה בכדי להרשיע את הנאשם.
- שלוש הגרסאות שהעמיד הנאשם סתרו אחת את השנייה, עד שלא ניתן היה לאמץ אפילו אחת מהן. כמו כן, לא ניתן היה לקבל את טענת תום הלב שהעלה הנאשם, כאשר ניסה להסביר את אי מעורבותו בפרשות השחיתות.
- היסוד העובדתי של עבירת הלבנת ההון הוא עשיית פעולה ברכוש אסור, במטרה להסתיר או להסוות את הרכוש ואת מאפייניו, תוך יסוד נפשי של מודעות להיותו רכוש אסור ובמטרה להסתירו.
- לאור טענת ההגנה, כי החוק מכוון למעשי הפשיעה המאורגנת, נקבע שתכליתו הראשונית של החוק הייתה ההתמודדות מול מי שרוצה להפוך את המערכת הפיננסית במדינה למכבסת כספים, אך ניתן להשתמש בחוק גם בתיקים שאינם עוסקים בפשיעה מאורגנת.
- לאור טענת ההגנה, כי עבירת הגניבה אינה יכולה לשמש כעבירת מקור לעבירת ההלבנה בשל קיומה המאוחר, נקבע כי אין צורך שעבירת המקור תתקיים קודם בכדי להוכיח את יסודות העבירה וכי מה שנדרש על פי סעיף 3(א) לחוק הוא להוכיח את קיומו של ה"רכוש האסור".
- נקבע כי לא פריטת השקים היא זו שהועמדה בבסיס עבירת ההלבנה, אלא התהליך כולו, שתחילתו בגניבת השקים מהחשבון, רישומם על שמות השליחים, פריטתם על ידיהם והפקדתם בבנק.
- עבירת הגניבה בידי מנהל היא עבירה המתבצעת ככלל, סימולטנית מול עבירת ההלבנה, כאשר ההלבנה מהווה רק חוליה אחת בשרשרת, בהשלימה את הראשונה. ניתן לקבוע, כי פעולת משיכת השקים ופריטתם למזומן היא פעולה שהיוותה חוליה אחת מני חוליות שונות, גם בעבירת הגניבה וגם בעבירת ההלבנה, כאשר החוליה הנוספת – הפקדת הכסף בחשבון הבנק של הנאשם – השלימה את שתיהן.
- הנאשם ידע היטב מהו ההליך שבו הפכו הכספים "על הנייר", על ידי חבריו בהסתדרות, לכספי מזומן. כמו כן ידע, כי לא נתקבלה כל החלטה על ידי מי מבין אורגניה המוסמכים של ההסתדרות, להעברת אותם כספים לידיו.
הנאשם ידע כי הוא עוסק ב"רכוש אסור" שמקורו בגניבת כספים מההסתדרות והוא גם נהנה ביודעין מפירות העשייה הפלילית, שכן הוא זה שפעל בעזרת חבריו להסתרת ולהסוואת פעילות זו. לאור כל זאת נקבע, כי עבירת הלבנת הון מתקיימת לגבי ארבע מהפרשות נשוא האישום הראשון.
