הפרשה עוסקת בעבודות שמאות שביצעו הנאשמים 1-4 עבור הביטוח הלאומי בשנים 1996-2001. הנאשמים קיימו ביניהם שותפות לצורך הבצוע והנהיגו ביניהם הסדר לפיו בעוד העבודות מתחלקות ביניהם ומתבצעות בחלקים שאינם שווים, השכר המתקבל יתחלק ביניהם באופן שווה.
הנאשמים הורשעו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ומרמה והפרת אמונים בנסיבות מחמירות. הנאשמים תענך ושחר הורשעו במסגרת האישום השלישי בעבירה של איסור הלבנת הון לפי סעיף 3(א)(1) לחוק.
לעניין הנאשמים תענך ושחר, ביקשה המדינה להטיל עונש מאסר ממושך בפועל, ולהורות על חילוט מלוא הכספים שהוקפאו מכוח סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. לעניין הנאשמים חלף ושינה, בקשה המדינה לחלט את הכספים שהוקפאו בחשבונותיהם מכוח סעיף 39 לפסד"פ.
לעניין סוגיית החילוט של הנאשמים תענך ושחר – ברוטו או נטו?
ביהמ"ש מציין את החלטת הביניים שניתנה ע"י השופט עמית (ב"ש 2797/03) עם הגשת כתב האישום בבקשת המדינה להארכת תפישת חשבונות הבנק של הנאשמים עד לתום ההליכים. שם הורה בית המשפט, בין היתר, על הארכת תוקף הקפאת הכספים שנתפשו אצל המשיבים עד לתום ההליכים ועד לסכום בגובה 6,450,337 ₪ ביחס לכל אחד מהמשיבים, למעט תענך שהגיע להסדר נפרד עם המדינה, לפיו הסכום התפוס הועמד על 7,500,000 ₪. ביהמ"ש מציין כי מדובר בהחלטת ביניים שניתנה טרם הוגשו ונבחנו הראיות וטרם ניתנה הכרעת הדין, וכי השיקולים הנשקלים לצרכי החלטה כזו אינם זהים לאלה הנשקלים בנושא החילוט במסגרת גזר הדין.
בית המשפט מציין כי בעניינו של תענך נקבע בהכרעת הדין כי הסכומים בעניינם בוצעה עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק הם 4,462,386.5 ₪ ברוטו, כשהנטו עומד על כמחצית הסכום. בעניינו של שחר נקבע כי הסכומים בעניינם בוצעה עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק הם 5,300,880.5 ₪ ברוטו, כשהנטו הוא כמחצית הסכום.
טענת המדינה – המדינה מבקשת לחלט את מלוא סכום ההעברות בו הודו תענך ושחר:
-
הסכום שהועבר על ידי שני הנאשמים מורכב משתי זיקות שונות של הרכוש לעבירה – סכום הגרעין שהתקבל כתוצאה מביצוע העבירות, וסכום היתרה שהתקבל ממקורות לגיטימיים. במהלך השנים נוצר ערבוב של כספים כשרים ובלתי כשרים, כשהסכומים הכשרים נועדו ליצור כסות לכלל הסכום. הנטל הוא על העבריין להוכיח מהו החלק שאינו אסור, ומשלא הרים נטל זה, יש לחלט את מלוא הסכום בהנחה שאינו כשר.
-
יש להורות על העברת הסכומים הנקובים בהכרעת הדין כסכומים שהתקבלו כתוצאה מביצוע העבירה למוסד לביטוח לאומי, ואת שארית הסכום לקרן החילוט עפ"י פקודת הסמים.
-
מכוח סעיף 21(א) לחוק קמה לבית המשפט סמכות לחלט גם סכום שבהכרעת הדין נקבע כי מקורו אינו בעבירה. המדינה הפנתה לעניין סוגית הברוטו/נטו להחלטת הביניים בעניין ההקפאה בה צוין כי אין לבית המשפט בהליך הפלילי כלים להכריע בענייני מיסוי.
טענות באי כוח הנאשמים:
-
בקשת החילוט אמורה להתייחס רק לסכום שעל פי הכרעת הדין הוא רכוש אסור לגביו בוצעה עבירת הלבנת הון המצוי בחשבון הנאמנות המוקפא. כדי שכספים יהיו ברי חילוט עליהם להיות רכוש אסור או שמקורם יהיה ברכוש אסור, ויוכח כי בוצעה לגביהם פעולה המוגדרת בחוק כהלבנת הון.
-
הכספים ברי החילוט הם סכומי הנטו כפי שנקבעו בהכרעת הדין, שכן הסכומים ששולמו לנאשמים אינם כוללים את רכיב המס שנוכה במקור על ידי המל"ל והועבר ישירות לרשויות המס, ולא בוצע לגביו עבירה של הלבנת הון. סכומי המס שנוכו במקור הועברו לאוצר, ואין כל סיבה לחלט לטובת האוצר כספים שנמצאים אצלו במילא.
-
יש להורות שכל הסכומים שיחולטו יועברו למל"ל.
המחלוקת בין הצדדים:
-
האם חילוט עפ"י סעיף 21 (א) לחוק מצמצם עצמו לשווי הסכומים שהתקבלו בעבירה, בנסיבות מקרה זה, או שמא ניתן לחלט מכוחו גם כספים מעבר לאלה, הנמצאים בחשבונות הנאשמים?
-
האם יש להורות על חילוט ברוטו, בשווי הכולל גם סכומים בגובה סכומי המס ששולמו לרשויות המס במסגרת ניכוי המס במקור, או חילוט נטו, רק בשווי הסכומים שהופקדו בפועל בחשבונותיהם?
בית המשפט קובע –
1. גזר הדין:
א. נאשם 1, תענך – 4 שנות מאסר בפועל; 2 שנות מאסר על תנאי; קנס של 3,000,000 ₪.
ב. נאשם 2, שחר – 4 שנות מאסר בפועל; 2 שנות מאסר על תנאי; קנס של 3,000,000 ₪;
ג. נאשם 3, חלף – 3 שנות מאסר בפועל; 2 שנות מאסר על תנאי; קנס של 2,500,000 ₪;
ד. נאשם 4, שינה – 1 שנת מאסר על תנאי; קנס של 2,000,000 ₪;
2. לעניין החילוט:
א. סעיף 21 (א) לא עוסק בחילוט הרכוש הקשור לעבירה עצמו, אלא בחילוט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי הרכוש הקשור לעבירה. סעיף 21 (ב) מורה כי רכושו של הנידון הוא כל רכוש הנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו. המדינה סבורה כי סעיף 21 (א) מסמיך לחלט גם סכומים שמקורם אינו בעבירה.
ב. יש לדחות את בקשת המדינה לחלט במקרה זה גם סכומים שמקורם אינו בעבירות. התביעה לא הוכיחה כי יתרת הכספים בחשבונות הנאשמים, מעבר לסכומים שמקורם בעבירות המקור, ניתנת לחילוט, וכן לא העמידה בסיס למילוי התנאים לחילוט הכלולים בסעיף 21 (א) בשווי העולה על שווי שכר או פירות עבירות המקור. אין להסיק לענייננו מב"ש 9416/03 ENS קרדיט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, שהתייחס בהחלטת ביניים למזומנים ושיקים שנתפשו במסגרת חקירה שבבסיסה חשד לביצוע עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק. בהחלטת ביניים שיקולי בית המשפט שונים מהשיקולים שיש לשקול לאחר הרשעה, וכן – דובר שם על סעיף 3 (ב) לחוק.
ג. ביהמ"ש קובע כי שאלה זו תוכרע על פי תכלית החקיקה של סעיף 21 (א), ובמיוחד תכלית השימוש במונח "עבירה" – האם הכוונה לעבירה עפ"י חוק איסור הלבנת הון, או לעבירת המקור. בית המשפט קובע כי הכוונה היא לעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון, ולכן מדובר בחילוט נטו.
ד. הסכומים הניתנים לחילוט במקרה זה הם סכומים בשווי סכומי הנטו שהופקדו פיזית בחשבון הנאשמים, היינו – הסכומים בהם בוצעה העבירה על פי סעיף 33 (א) לחוק: לגבי תענך, הסכום לחילוט הוא מחצית מ-4,462,386.5 ₪; לגבי שחר, הסכום העומד לחילוט הוא מחצית מ-4,791,949 ₪;
ביהמ"ש קובע כי בנסיבות מקרה זה יש להורות על חילוט בשווי מלוא הסכומים שהתקבלו כשכר העבירות באישום הראשון והשני, בהם בוצעה עבירה של הלבנת הון.
ה. חילוט בעניינם של נאשמים 3 ו-4 מכוח סעיף 39 לפסד"פ – נטל השכנוע ביחס לתנאים לחילוט עפ"י סעיף 39 מוטל על התביעה. בית המשפט מציין כי הנאשמים חלף ושינה לא חלקו בטיעונם בשאלת החילוט על סמכות החילוט, ויש לקבל את טענת המדינה כי בחשבונות של השניים מצויים חלק מהכספים שקיבלו כשכר העבירות הנדונות בתיק זה – ומורה על חילוט הסכומים, והעברתם למוסד לביטוח לאומי.
