ביום 16.6.11 הוגש נגד המבקשים 1-4, לרבות נגד נאשמים נוספים, כתב אישום המייחס להם עבירות בניגוד לחוק ועבירות נלוות, בהיקף של מיליוני שקלים. כמו כן, המדינה עתרה למתן סעדים זמניים ברכוש מכוח הוראת סעיף 23 לחוק ביחד עם סעיפים 36ו(א) ו- (ג) לפקודת הסמים. בין היתר, עתרה לחילוט כספים של המבקשים כדי להבטיח את מימוש החילוט בעתיד, אם וכאשר יורשעו המבקשים בדין. הצו לחילוט זמני של הכספים ניתן כמבוקש.
להלן שתי בקשת: האחת, מטעם המבקשת, חברת דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן:"המבקשת" או "דור אלון"), אשר טוענת לזכות בנכסי המבקשים 1-4. הבקשה השנייה הינה בקשת המבקשים 1-4 (להלן: "המבקשים") לשחרר כספים שבבעלותם, אשר נתפסו על ידי המדינה, במסגרת צו חילוט זמני ולהעבירם לידי המבקשת, כנגד ערבות בנקאית שזו תעמיד לטובת המדינה. המבקשת מבססת אף היא את בקשתה על ערבות בנקאית שתעמיד למדינה כנגד שחרור הכספים, וסומכת את בקשתה על הוראות סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים.
המבקשת עוסקת בהספקת דלקים, ובין היתר קיימה קשרים עסקיים עם המבקשת 3, חברת "בר גאון אנרגיה (2003) בע"מ", אשר לה חוב כספי כלפי דור אנרגיה בסך 3,000,000 ₪ (להלן: "החוב"). על יסוד החוב, שאינו שנוי במחלוקת, הסכימה המדינה בהליך אחר, לשחרר כספים שתפסה אצל בר גאון לטובת דור אלון, כנגד המצאת ערבות בנקאית. אף על פי כן התחוור, כי צדדים שלישיים אף הם טוענים לזכות בכספים אלו ועל כן ביקשה המדינה לחזור בה מהסכמתה.
לטענת המבקשת (דור אלון), קיימת זכות מכוח החוב של בר גאון, לא רק בכספי בר גאון – אשר זכותה האובליגטורית כלפיה אינה שנויה במחלוקת – אלא אף בכספי המבקשים האחרים, המבקשים 1,2 שהינם הבעלים והמנהלים של בר גאון והמבקשת 4, שהינה חברה פרטית בע"מ באשכול החברות בר גאון. דור אלון סומכת טענתה על ערבותם האישית של המבקשים 1 ו-2 שהועמדה, לטענתה, כבטוחה לפירעון חובה של בר גאון לדור אלון. דור אלון גורסת, כי בין אם קנויה לה זכות קניינית בחוב הכספי, בזיקה למבקשים 1 – 2, ובין אם זכותה בחוב הינה אובליגטורית או זכות אחרת, הוכחה זיקתה לכספים אלו שמכוחה קם מעמדה כטוענת לזכות, אף כלפי המבקשים 1,2 ו – 4.
לטענתה, היא נכנסת בגדר התיבה "הטוען לזכות ברכוש" שבהוראת סעיף 36(ג) לפקודת הסמים, שכן, היא עומדת בשני התנאים המפורטים בו, קרי, זכותה הנטענת ב"רכוש", נרכשה בתמורה ובתום לב. לעניין זה, לטענתה, די בהוכחת קיומה של זיקה "בין 'הטוען לזכות ברכוש' לבין הנכס…" כדי להיכנס בגדר התיבה "הטוען לזכות ברכוש". עוד היא טוענת, כי בהתייחסה להוראת סעיף 21(א) לחוק, מתקיימים בה "נימוקים מיוחדים" המצוינים בלשון החוק שמצדיקים את החרגתה מהכלל, לפיו יחולט רכושו של מי שהורשע בעבירות לפי החוק.
דור אלון מוסיפה, כי יש לתת משקל רב למימד הזמן, בהינתן העובדה לפיה ההליך מצוי בתחילתו והצו שהוצא נגד המבקשים הינו זמני, ארעי, אשר נועד להבטיח את החילוט. בנסיבות אלו, הערבות הבנקאית המוצעת כנגד כספי החוב תבטיח את קיום החילוט בסוף ההליך. המרת החוב הכספי בערבות בנקאית תפגע במידה פחותה במבקשים ותשרת את האינטרס הציבורי, אגב שמירת זכותה של דור אלון לשוב ולהעלות טיעונים בדבר מעמדה כטוענת לזכות, אם וכאשר הסוגיה תהא רלבנטית.
המבקשים 1 – 4 טוענים בעקבות דור אלון, כי יש להעמיד את כספיהם לרשות דור אלון כנגד מתן ערבות בנקאית על ידה.
בית המשפט דוחה את הבקשות וקובע:
- דור אלון טענה בעצמה, כי אין לה למעשה, מעמד משפטי בהליך דנן וכי לא קנויה בידה "זכות" שנרכשה בתמורה ובתום לב כנגד המבקשים 1 – 4. די בכך כדי לדחות את בקשתה.
- הוראת החיקוק עליה סומכת המבקשת את בקשתה – סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים – פותחת את שערי בית המשפט לטוען לזכות, אם הוכיח קיומה לכאורה של "זכות ברכוש". לעניין זה, פירשה ההלכה הפסוקה את המונח "זכות" כזכות קניינית בלבד, כאשר אין מדובר בזכות אובליגטורית ובוודאי שאין להכניס בגדרה "זיקה" עקיפה, המבוססת על ערבות ערטילאית לחוב כספי כלפי צד ג', אשר אינה נכנסת בגדר זכות קניינית. הובא ציטוט מעניין סיטבון (בעמוד 6 להחלטה), לפיו נדרש כי תהיה זכות קניינית ברכוש, ולמצער זכות בנכס מסוים, באופן היוצר זיקה בין הנושה לבין אותו נכס.
- לגבי הטענה, כי אין פסול בהעמדת ערבות בנקאית כנגד העברת הכספים לידי המבקשת כאשר לטענתה – זה עולה בקנה אחד עם תכלית הפקודה, שמטרתה הבטחת חילוט הרכוש בסוף ההליך ובכפוף להרשעתם של הנאשמים – נקבע כי אין לקבל טיעון זה, השומט את היסוד להוראות פקודת הסמים. צוין שלכאורה, על בסיס טיעון זה, לכל אדם שלו עניין ברכוש המחולט, קמה זכות להמירו כנגד ערבות כספית. נקבע שלא לכך התכוון המחוקק ולא זו תכלית הפקודה, אשר מטרתה אינה לשרת אינטרסים כלכליים ומסחריים של גופים שונים, אלא את האינטרס הציבורי. הצעתה של דור אלון להמיר את כספי החילוט בערבות בנקאית נועדה לשרת את האינטרס הכלכלי שלה ושל המבקשים, כאשר אין מדובר בערבות בנקאית אוטונומית וללא תנאי, שכן אין להוציא מכלל אפשרות שדור אלון תכשיל לבסוף את מימוש כספי הערבות בנקיטת הליכים מכבידים, שמטרתם להוכיח את זכותה הנטענת ברכוש. עניין זה מסכל את מטרת צו החילוט הזמני, שנועד להבטיח את חילוט הרכוש בסוף היום, אם וכאשר יורשעו המבקשים, ללא מכשול.
- אין להתעלם מטענת המדינה, לפיה אף לצדדים נוספים טענות ביחס לכספים הללו, בעיקר לכספים המצויים בבעלות המבקשת 4, אשר די בהן, כשלעצמן, כדי להותיר הכספים בידי המדינה, במסגרת הצווים הזמניים שניתנו ולו מהחשש שמא זכויותיהם תיפגענה.
- לאור הקביעה בעניין המבקשת, יש לדחות את טענותיהם של מבקשים 1-4.
- בנוסף צוינה טענת המדינה, כי שחררה לבקשת המבקשים, רכוש רב המצוי בבעלותם וסכומי כסף נכבדים, אשר באמצעותם, לכאורה, יש בידיהם לפרוע את חובה של בר גאון לדור אלון, אם רצונם בכך.
- נקבע כי לדור אלון אין זיקה לנכס מנכסי המבקשים וכי אין היא נכנסת בגדר טוענת לזכות בנכסיהם ובוודאי שאין היא נושה בהם. קל וחומר שלא הוכיחה קיומה של זכות קניינית ברכושם. לפיכך, אינטרס החילוט של המדינה גובר על כל זכות נטענת מטעמה, מה גם שאלו לא הוכחו.
