החלטה זו עוסקת בחוק המאבק בארגוני פשיעה.
המשיב הגיש בקשה להחזרת תפוסים שהם סכומי כסף במזומן שנתפסו בביתו, מכוח סעיף 34לפקודת סדר הדין הפלילי (להלן: הפסד"פ), ומאוחר יותר הגישה המשטרה בקשה להארכת החזקה בתפוסים מכוח סעיף 35 לפסד"פ וסעיף 33 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
מרבית הדיון הוקדש לשאלת תחולתו של החוק במסגרת בקשה זו, הן לעניין סמכות בית משפט השלום לדון בבקשה והן, בהנחה שסמכות זו קיימת, לעניין תחולתו על התפוסים הנדונים.
לצורך הדיון, יצא בית המשפט מנקודת מוצא לפיה העבירות המיוחסות למשיבים נכללות בגדרו של החוק, וכן מתוך ההנחות כי הכספים אינם נחוצים כראיה במשפט, וכי בקשת המדינה מבוססת על הכוונה לחלטם בסיומו של ההליך המשפטי, בין משום שנעברה בהם עבירה ובין מכוח החוק.
בית המשפט קובע –
1. לעניין תחולת חוק המאבק בארגוני פשיעה –
א. סעדים זמניים עפ"י פרק ו' לחוק המאבק בארגוני פשיעה הינם בסמכות בית המשפט המחוזי בלבד. בהתייחס לסיפא של סעיף 21 לחוק, קובע בית המשפט כי עולה בברור כי הפרק כולו דן בבית המשפט המחוזי, וזאת גם בסעיפים העוסקים בסמכויות טרם הגשת כתב אישום. עם זאת, אין זה אומר שלבית משפט השלום אין סמכות לדון בבקשה, שכן סמכות זו נובעת גם מסעיף 33 לחוק, המפנה לסמכויות החיפוש והתפיסה על פי הפסד"פ.
ב. טענת המשיבים כי הביטוי "בכפוף להוראות חוק זה", מותיר את הסמכות לבית המשפט המחוזי בלבד, אינה סבירה. החוק נועד להחמיר ולהעניק יותר סמכויות לרשויות החקירה והתביעה בעבירות שהחוק חל עליהן. מתן פרשנות המצמצמת, בפועל, את סמכויות הגוף החוקר או התובע, לפיה אין תחולה להוראות הפסד"פ ואין סמכות לבית משפט השלום, הינה פרשנות החותרת תחת הרציונל של החוק. על כן, הפרשנות הסבירה היחידה לסעיף 33 לחוק, הינה כי אין באמור בחוק כדי לגרוע מן הסמכויות שבפסד"פ. כלומר – לגוף החוקר או התובע יש אפשרות לפעול בשני מסלולים מקבילים, ולבקש סעדים על פי החוק או על פי הפסד"פ. למרות שסעיף 33 לחוק דן בסמכויות חיפוש ותפיסה, הפרשנות הסבירה היא כי הכוונה היא לכלל סמכויות הפסד"פ, לרבות סמכות ההחזקה לאחר התפיסה.
ג. בית המשפט דוחה את טענת המדינה כי מאחר וסעיף 33 לחוק מחיל את הוראות הפסד"פ על "רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה", הרי שאין מניעה להורות על תפיסה של רכוש שתכלית תפיסתו היא אך ורק לצורך חילוט לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה בסופו של הליך. בית המשפט קובע כי אין זה סביר כי ניתן יהיה לעשות שימוש בפסד"פ לשם תפיסה והחזקה של רכוש אשר אין שום זיקה לכאורית בינו לבין העבירות המיוחסות למבקשים, ועל כן אין עילה לתפיסתו על פי הפסד"פ, כאשר העילה לתפיסתו היא שמדובר ברכוש "בשווי" העבירות הנטענות, אשר הסמכות לחילוטו נובעת מחוק המאבק בארגוני פשיעה.
ביהמ"ש דוחה את הבקשה להארכת ההחזקה בתפוסים, ומשיב את הכספים למשיבים.
