הנאשם הורשע בעשרות עבירות ביניהן עבירות הלבנת הון, מרמה, התחזות לאדם אחר, קבלת דבר במרמה ועוד. עפ"י הכרעת הדין, בתק' הרלבנטית סחר הנאשם בכלי רכב משומשים ונהג להונות קוני כלי רכב ע"י זיוף מדי האוץ וע"י התחזות ומרמה ביחס לבעלויות על הרכב. עיקר התקבולים ממכירת הרכבים הופקדו בשני חשבונות בנק שנרשמו על שם אחיו של הנאשם, יוסי כהן, בהם היה הנאשם מיופה כח, וזאת לשם הסוואת היות הכספים פירות מעשי עבירה ולשם הסתרת פעילותו העסקית מרשויות המס.
בנוסף, התקשר הנאשם בהסכם לרכישת דירה, בשם אחיו יוסי כהן, תוך שימוש בייפוי כוח קונסולארי מאת אחיו. עבור הדירה שילם הנאשם, בין היתר, מכספי העבירות אותם הפקיד בחשבונות יוסי כהן, ומכספים אחרים, נקיים, שמקורם בחשבונות אלה, אשר נטען כי הם הוכתמו על ידי כספי העבירות. נקבע כי הנאשם רכש את הדירה על שם יוסי כהן במטרה להסתיר או להסוות את זהות בעלי הזכויות בה ואת מקור המימון לרכישתה, ועל מנת להלבין את כספי העבירות.
בגין מעשים אלו הורשע, בין היתר, בביצוע עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
כאמור, הנאשם הורשע בעשרות עבירות והוטל עליו עונש של 7 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות הלבנת הון; 1 שנת מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות מס הכנסה; 9 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור התחזות לאדם אחר, זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.
בקשת החילוט
במהלך המשפט הוצגו ראיות המוכיחות כי הכספים אותם קיבל הנאשם בגין מכירת הרכבים (סך של 1,566,750 ₪), הופקדו בחשבון הבנק על שם אחיו, יוסי כהן, בו הנאשם היה מיופה כח, כי הכספים אותם קיבל הנאשם בגין מכירת רכבים נוספים (סך של 70,250 ₪) הופקדו בחשבון אחר על שם אחיו, שגם בו היה הנאשם מיופה כוח. לאור אלו הורשע הנאשם בביצוע 42 עבירות של הלבנת הון בניגוד לסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
התביעה ביקשה לחלט מכוח סעיף 21 לחוק את הדירה שנרכשה על שם האח, יוסי כהן, בהסתמך על הקביעה בהכרעת הדין שזוהי דירת הנאשם ולא דירת האח יוסי כהן, שכן נקנתה בכספי העבירות שביצע הנאשם.
טענות ב"כ הנאשם –
א. ערך הדירה עולה בהרבה משווי העבירה, ועל כן, לא יכולה המדינה לחלט את כל הדירה אלא, לכל היותר, את החלק התואם את שווי העבירה.
ב. שווי העבירה הינו הרווח שהפיק הנאשם בפועל מתוך 42 העבירות בגינן הורשע בהלבנת הון. רווחי הנאשם עד למועד רכישת הדירה מסתכם בפחות מ- 400,000 ₪.
טענות ב"כ האח, יוסי כהן –
א. הדירה היא דירתו של יוסי ולא של הנאשם. ביסוס לטענה זו נמצא בתצהיר שהגיש יוסי כהן, לפיו היו חלק מן הכספים שייכים לו.
ב. מרבית הרכבים נשואם של 42 האישומים בגין עבירת הלבנת ההון, נמכרו לאחר מועד רכישת הדירה, ומשכך, המקור לכספים הוא בכסף חוקי.
ג. לצורך חילוט יש לקחת בחשבון רק את רווחי הנאשם בעקבות העבירה.
בית המשפט קובע –
א. הכרעה בסוגיה זו מצריכה קביעות בשאלות הבאות: בבעלות מי הדירה נשוא הבקשה? מהו השווי הכספי שניתן לחלט במקרה דנן?
ב. לעניין שאלת הבעלות בדירה:
1. משקל התצהיר שנתן יוסי כהן (האח) לעניין קביעת הממצא האם הדירה שייכת לו או לא הנו אפסי, מכיוון שהוא לא התייצב בישראל לעדות ולחקירה על אמיתות תצהירו.
2. בהכרעת הדין כבר נקבע כי הבעלות בדירה היא של הנאשם ולא של אחיו יוסי. בית המשפט חוזר ומאמץ קביעה זו גם לצורך שאלת החילוט.
ג. לעניין גובה הסכום שניתן לחלט:
1. סעיף 21 לחוק קובע מפורשות כי ביהמ"ש רשאי לחלט מסך כל רכושו של הנאשם שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנאשם, סכום כסף בשווי של רכוש שעונה לאחת החלופות המופיעות בסעיף. לא נדרש להוכיח כי הרכוש המחולט נרכש מכספי עבירת המקור. כמו כן, הסעיף מציין מספר חלופות בשאלת שוויו של איזה רכוש יש לאמוד על מנת שבהמ"ש יוכל לקבוע את היקף החילוט: האחת, "רכוש שנעברה בו העבירה וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאפשר את ביצועה או שיועד לכך"; או השנייה, "רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך."
2. בית המשפט דוחה את טענת המשיבים כי לצורך חישוב הערך הכספי שניתן לחלט יש להתייחס לרווחיו של הנאשם בלבד, וקובע כי טענה זו יפה לצורך החלופה השנייה בלבד, אולם היא אינה ממצה את האלטרנטיבה הראשונה.
3. בית המשפט דוחה את טענת ב"כ הנאשם כי כספי העבירה מתמצים בפער בין מחיר המכירה של הרכב בפועל לבין שוויו האמיתי של הרכב, וקובע כי העובדה שהנאשם גרם לקונים לקנות אצלו על סמך שקרים, גורמת לכך שכל עסקת המכר הנה בגדר הוצאת דבר במרמה, ולכן כל התקבולים בגין כל המכירות מהווים כספים מעבירת המקור. עוד מוסיף בית המשפט וקובע כי מכיוון שלנאשם לא היה מקור כספים חיצוני נפרד לגלגול עסקיו, עולה כי חלק מהתקבולים בגין מכירת המכוניות הם אלו אשר אפשרו את רכישת הרכבים הבאים וכך הלאה – דהיינו התקבולים, ולא רק הרווחים, אפשרו את המשך ביצוע העבירה פעם אחר פעם.
סה"כ הסכום בגינו הורשע הנאשם בעבירות הלבנת הון בגין 42 האישומים – 1,637,000 ₪, מהווה רכוש שנעברה בו עבירה או שאפשר ביצוע עבירה – דהיינו נכנס לגדר החלופה הראשונה בסעיף 21 לחוק.
4. בית המשפט דוחה את טענת ב"כ האח יוסי כהן, כי בהכרעת הדין לא נשללה טענת הנאשם כי חלק מהכספים הועברו לנאשם ע"י האח, וקובע כי הנאשם לא יכול להוכיח טענותיו מאמרות בעלמא. לא הוכח לצורך מה הועבר הכסף, והמועדים של העברת הכספים אינם תואמים את מועד רכישת הדירה.
5. בית המשפט דוחה את טענת ב"כ המאשימה כי היקף החילוט הינו גם 1,637,000 ₪ וגם 1,305,000 ₪, שהוא שווי הדירה עם רכישתה, וגם 264,579 ₪, שהם כספים שמקורם במכירת רכבים שבגינם זוכה הנאשם מאשמת הלבנת הון. לגישתו של ב"כ המאשימה, משהרשיע ביהמ"ש את הנאשם בביצוע עבירת הלבנת הון בעצם רכישת הדירה, הדירה היא בת חילוט בתור רכוש שבוצעה בו העבירה.
ביהמ"ש דן בשאלה האם שווי הדירה – 1,305,000 ₪ יתווסף לסכום העבירה – 1,637,000 ₪ מתוקף היותה של הדירה רכוש שבוצעה בו עבירה. ב"כ המאשימה טוען כי מרגע שהורשע הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 3(א), מהווה עבירה זו עבירה עצמאית, שהרכוש ששימש לצורך עשייתה הוא בבחינת "רכוש שנעברה בו העבירה" לצורך סעיף 21 .
בית המשפט קובע כי הדירה אותה רכש הנאשם מכספי עבירה הנה אכן בבחינת רכוש שנעברה בו עבירה לפי סעיף 3, אולם סעיף החילוט לא נועד לשמש כחלק מרכיבי הענישה המוטלים על הנאשם, אלא מטרתו להוציא מהנאשם את בילעו בלבד. משכך, חרף העובדה שהדירה כשלעצמה מהווה רכוש שנעברה בו עבירת הלבנת הון, התבססה ההרשעה על כך שהוכח כי הנאשם הפקיד סכום של 1,637,000 ₪ בחשבונות אחיו, יוסי כהן, וכי התשלום עבור הדירה רובו נבע מחשבונות אלו. כלומר, הכללת כל שווי הדירה בסכום העו7מד לחילוט יהיה בבחינת סכימה כפולה של אותם כספים. אילו הנאשם לא היה רוכש דירה, אלא משאיר את הכספים הללו בבנק בחשבונות אחיו בהם היה מיופה כוח– אין חולק על כך כי שווי העבירה היה עומד על 1,637,000. העובדה שהנאשם השתמש באותו סכום כסף בו הורשע בביצוע עבירת הלבנת הון ע"י כדי לרכוש דירה, אומנם מובילה להרשעה בביצוע עבירת הלבנת הון אך אינה משנה את "שווי העבירה" לעניין החילוט.
חילוט בסכום כפול מסכום העבירה נוגד את עקרונות הצדק הטבעי ומהווה נימוק להימנע מחילוט כזה, שכן חילוט איננו מהווה עונש נוסף.
6. בית המשפט לא מוצא הצדקה להפחית מסכום העבירה. "בילעו" של הנאשם נאמד בסכום של 1,637,000 ₪, והפחתת הערך תעביר מסר שלילי כי "הפשע משתלם". על כן מורה ביהמ"ש לחלט מסה"כ רכוש הנאשם סכום של 1,637,000 ₪.
