הנאשם איתן ענו הואשם במס' פרשיות בעבירות מס, הלבנת הון ושימוש במסמך מזויף.
במהלך כ- 4 שנים (98-02) עסק הנאשם בניהול מספר מסעדות, במסגרתן נהג להוציא חשבוניות פיקטיביות על שמות עוסקים שונים לפיהן סופקו סחורות למסעדות אלה, כאשר בפועל, לא סופקו סחורות או שלא סופקו בהיקפים שתוארו. הנאשם עשה שימוש בחשבוניות אלה, ערך רישום שלהן בספרי החשבונות של החברות שניהל, ניכה את מס התשומות הגלום בהן, ואף הוציא כנגדן שיקים שנרשמו בכזב כתשלומים לספקים, או שנרשמו בספרי הנהלת החשבונות ככאלה. לכל הפחות דובר ב-113 שיקים בהם זויפה חתימת ההיסב כך שנחזתה להיות חתימת הספקים ואפשרה את פירעון השיקים בידי הנאשם עצמו.
השיקים הללו יצרו מאגר כספי תוך ביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף בנסיבות מחמירות, ועל כן מהוות "רכוש אסור". בתקופה הנ"ל ביצע הנאשם ברכוש האסור פעולות בנקאיות ופעולות אחרות האסורות לפי חוק איסור הלבנת הון.
הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בכתב אישום מתוקן ב-278 עבירות של הוצאת חשבונית מס פיקטיבית כדי להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסכום של 16,610,000 ₪; 73 עבירות של ניכוי תשומות שלא כדין כדי לחמוק מתשלום מס בסך 2.5 מליון ₪; 109 עבירות של שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות כשסכום השיקים המזוייפים עולה על 2 מליון ₪; וכן 291 עבירות לפי סעיף 3(א)לחוק איסור הלבנת הון (סכום הכספים שהולבנו הוא 5,291,876 ₪).
בית המשפט קובע לעניין העונש –
על הנאשם יוטלו 4 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי; קנס בסך 200,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו – בית המשפט מציין כי בקביעת היקף הקנס התחשב גם בעובדה שניתן צו חילוט לרכוש שנרכש בכספי עבירותיו של הנאשם.
בית המשפט קובע לעניין החילוט –
הנאשם הורשע ב-291 עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק, בסכום של כ- 5,291,876 ש"ח. בקשת החילוט מתייחסת לשלושה נכסים: 1)דירה; 2) רכב (מסוג חיפושית); 33) רכב (מסוג גולף)
1. נוכח ההרשעה בדין וכיוון שהחילוט בהליך זה אינו מתוך רכוש "נגוע" דווקא, מצטמצם הנטל הראיתי המוטל על התביעה לצורך להוכיח ששווי הרכוש המחולט אינו עולה על שווי הרכוש ה"נגוע" בעבירה, פחות שווי הרכוש שכבר חולט מרשות הנאשם. כלומר, לעניינו של הנאשם ניתן לחלט רכוש בשווי של כ-5.3 מיליון ש"ח (סכום זה, כאמור, הוא סכום ההון המולבן ולפיכך זהו סך הכסף שהושג בעבירה או כתוצאה מביצוע עבירה) פחות שווי הרכוש שכבר חולט מידי הנאשם.
2. החוק מחיל על הליכי החילוט את הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים, ולכן יש למצוא שם את ההסדר הראייתי ואת נטל השכנוע והראייה הנדרשים.
3. בית המשפט קובע כי יש לתקן את סדרי הדיון בהליך זה כך שיחייבו את המדינה לתמוך בראיות המוכיחות את זיקתו של הרכוש מושא החילוט לכספו של הנידון. ההסדר הקיים יוצר קושי הרובץ בעיקר לפתחו של צד ג' שהוא רוכש תמים שייתכן שעשה את העסקה שנים רבות קודם לכן, ויתקשה לאתר את המסמכים המוכיחים את זכותו הקניינית. יש לחייב את המדינה לתמוך את בקשתה בראיות לכאורה.
4. בענייין חילוט הדירה – לאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים, מורה בית המשפט על חילוטה.
5. בעניין חילוט מכונית ה"גולף" – הרכב רשום על שם אשתו של הנאשם והיא טוענת לזכות בו. בני הזוג רכשו בשנת 2002 רכב מסוג "מרצדס" תמורת 380,000 ₪, כשחלקו של התשלום נעשה בצ'קים השייכים לחשבונם המשותף של בני הזוג, ויתרתו בצ'ק ע"ס 180,000 מחשבונה של אחות האשה, הרשומה כמיופת כוח בו (האחות היתה קטינה).
בחשבון המשותף עורבבו הכספים שהם רכוש אסור בכספים שמקורם חוקי, ועל כן הופך את כל הכסף המצוי בחשבון למושא פעולה שנעשתה ברכוש אסור (ראו הגדרת "פעולה ברכוש" בסעיף 1 לחוק), בהיקף של הסכום המשקף רכוש אסור.
המרצדס נרכשה בכספי רכוש אסור, וגם כספי התמורה ממכירתה הם בגדר כספים שהופקו מרכוש אסור.
התמורה שהתקבלה מהמכירה (313,000 ₪) הופקדה לחשבונה האישי של האישה, שנפתח לאחר שהחלה החקירה. מתוך הכספים המצויים בחשבון, ובאמצעות הלוואה בנקאית בסך 40,000 ש"ח שנלקחה באותו חשבון, רכשה האשה את הגולף.
"עירוב כספי תמורת המרצדס בחשבון האישי של פרידה (האישה – ס.ל.) גם הוא פעולה ברכוש אסור וכך ניתן לחלט מן החשבון כסף או רכוש שנקנה בכספי החשבון עד גובה התמורה שהתקבלה ממכירת המרצדס והופקדה בחשבון (שווי הגולף אינו מגיע כדי 313,000 ש"ח)."
נקבע כי ה"גולף" נרכשה באמצעות רכוש אסור שהושג כתוצאה מביצוע עבירות הלבנת הון. הטוען לזכות ברכוש שהוא מושא בקשת החילוט צריך להוכיח (במידה הנדרשת בהליך אזרחי; היינו עמידה במאזן ההסתברויות) כי לא היה מודע לשימוש ברכוש הבא בעבירה או כי רכש את זכויותיו ברכוש בתמורה ובתום לב.
בית המשפט דוחה כאן את טענות הטוענת לזכות, וקובע כי לא עמדה בנטל להוכיח העדר מודעות לפעילות ברכוש אסור שביצע בעלה. בית המשפט מורה על חילוט הגולף לטובת אוצר המדינה.
6. חילוט החיפושית – החיפושית נרכשה בסכום של כ-147,000 ₪, ונרשמה על שם האישה. מימון הרכישה נעשה באמצעות העברה מחשבון בנו של הנאשם, כשהמדינה טוענת שלחשבון זה הועברו כספים בסכומים מצטברים של 186,000 ₪, שהם בבחינת עשיית שימוש ברכוש אסור שהנאשם הודה בו, ולכן יש לצוות על חילוט.
בית המשפט דוחה את הבקשה לחילוט החיפושית משני טעמים:
האחד, העיקרי, הוא שעפ"י הנספח לכתב האישום, המתאר את העברות הכספים שהם רכוש אסור לחשבונו של הבן, רכישת החיפושית קדמה להפקדות הללו, וטענת המדינה כי גם קודם להפקדות הללו ביצע הנאשם הפקדות בסכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים לחשבון בנו וכי כספים אלה מקורם ברכוש אסור – לא הוכחה.
הטעם השני, המשני, הוא שהחיפושית נמכרה. בית המשפט מציין כי אינו מאמין לגרסתה השקרית של האישה וכי עשתה הברחת נכסים.
לדבריו, גם הכסף שהושג ממכירת החיפושית הוא תמורה המתקבלת מרכוש אסור, אך בהעדר ראיה שהכסף הוכנס לחשבון של האישה, אין ראיה לרכוש בעין שניתן לחלטו.
בית המשפט מציין כי בנוסף, יש לבחון אם חילוט הסכום איננו שולל מן האישה אמצעי מחיה סבירים.
