ביסוד הבקשה ישנו כתב אישום שמייחס למשיבים, אשר עוסקים בענף הדלק, עבירות לפי החוק, חוק העונשין, פקודת מס הכנסה, חוק התכנון והבנייה, חוק מס ערך מוסף וחוק הבלו על הדלק.
לפי כתב האישום, העבירות נעברו לכאורה בין השנים 2008 – 2010 והיקפן מגיע לסך של כ- 30,000000 ₪.
לטענת המבקשת, הבקשה נסמכת על החשש מפני הברחת נכסים, כאשר עבירות המקור המיוחסות למשיבים הינן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במקרקעין ללא היתר (הפעלת תחנת דלק) והוצאת חשבוניות מס פיקטיביות בנסיבות מחמירות. סמכות החילוט קמה כפוף להרשעת המשיבים בעבירות המקור, אם בוצעו ב"רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3 לחוק. כמו כן נטען, כי אין מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה לביסוס הרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
לטענת המשיבים, העובדות המפורטות בכתב האישום אינן מקימות את היסודות הנדרשים להוכחת עבירות המקור וייחוסן של עבירות אלו למשיבים נסמכת על קונסטרוקציה משפטית מלאכותית שנועדה לאפשר את חילוט הרכוש. נטען כי לא כל פעולה שנעשתה ברכוש מקימה עילה לחילוט, ובוודאי שלא במלוא היקפו. בעבירות מס, לגביהם נטען כי המשיבים הכניסו כספים שלא כחוק, יש לחלט אך ורק את סכום "הגזל" – את סכום המס אשר לא שולם כדין לכאורה -ולא את רווחי המשיבים, אשר הושגו כחוק ועל כן אין הם נכנסים בגדר "רכוש אסור" כהגדרתו בחוק. ביחס לעבירות של הוצאת חשבוניות לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ נטען, כי הסכום המהווה לכאורה רכוש אסור הינו סכום המע"מ בלבד, להבדיל מסכום הקרן, שכן את סכום המע"מ ביקשו לכאורה המשיבים להעלים ולא את סכום הקרן.
בית המשפט קובע:
- טיעוני המשיבים עומדים בסתירה להצהרתם בדבר קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות להם, שכן כאשר המשיבים הסכימו לקיומה של תשתית ראייתית לכאורה, הם מנועים מלהעלות טענות עובדתיות הסותרות את הצהרה זו. נקבע כי די בכך כדי לדחות את טענותיהם במלואן, אך יש גם לדחות את הטענות לגופן.
- באשר לסכומי הקרן שנרשמו בחשבוניות הפיקטיביות לכאורה, בפסיקה נקבע כי שיקים שנרשמו כנגד חשבוניות פקטיביות מהווים רכוש ש"אפשר ושימש לביצוע העבירה" לפי סעיף 3 לחוק ועל כן הם נכנסים בגדר "רכוש אסור". עוד נקבע בפסיקה, כי לא רק "כספי הגזל" מהווים רכוש אסור, אלא אף הרכוש באמצעותו הושגו, קרי, באמצעותו נעברה העבירה.
- אין אחיזה לטענה לפיה יש לבודד את סכום המע"מ מסכום העסקה ולראות בו בלבד משום רכוש אסור, שכן פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ותכליתו. הפרשנות מצמצמת את מונח ה"גזל" ואינה מתיישבת עם ההוראה בסעיף 3 לחוק, לפיה "רכוש אסור" הינו כל רכוש "שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה…רכוש ששימש לביצוע עבירה…רכוש שאפשר ביצוע עבירה".
- לאור כל זאת נקבע, כי הבקשה למתן סעדים זמניים ברכוש נשענת על אדנים מוצקים ודין טענות המשיבים להידחות במלואן.
