בקשה לפי סעיף 22 לחוק לחילוט כספים שהפקידו תושבי חוץ בבנקים בישראל כאשר אין הוכחה כי מדובר ב"רכוש אסור". במועד הרלוונטי לתובענה, חלה חובת דיווח על הבנקים על כל העברה מבנק זר לחשבון בישראל, אם סכום ההעברה היה בסכום של 1 מליון ₪ ומעלה.
המדינה טענה כי המשיבים, תושבי חוץ, העבירו מעל מליון וחצי דולר לחשבונות בנקים בארץ, תוך היעזרות בשירותי מלביני הון מקצועיים, שסייעו בהעברת הכספים לחשבונות, בין היתר ע"י פיצול למספר העברות שגובהן נמוך מסף הדיווח של מליון ₪. נטען כי הפעולות שבוצעו בכספים מהוות עבירה על סעיף 3(ב) לחוק, וכי מכיוון שהמשיבים הינם תושבים זרים, קמה הזכות לחלט את הכספים לפי סעיף 22 לחוק.
בית המשפט קובע:
1. סעיף 3(ב) לחוק קובע עבירה התנהגותית הדורשת יסוד נפשי של רצון או שאיפה להשגת היעד המצויין בעבירה, שהינו אי ביצוע דיווח על ידי הבנק.
2. תכלית החוק וסעיף 3 היא להקים מנגנון יעיל לאיתור עבירות של הלבנת הון. חובת הדיווח הינה חלק מנסיון של החוק להתמודד עם פשיעה מתוחכמת שכוללת שיטות רבות ומגוונות של הלבנת הון שהמכנה המשותף שלהן הוא ניצול היעילות, המחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות העולמיות לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים.
מי שמסכל בפעולותיו את הפעלת המנגנון, כולל חובת הדיווח, מתוך מטרה לסכלו, מבצע עבירה לפי החוק.
3. כפי שנאמר בע"א 9796/03 שם טוב נ' מ"י, סעיף 3(ב) לחוק נועד לחול על כל רכוש שהוא, ולא רק רכוש אסור. פרשנות זו עולה עם לשון החוק ותכליתו.
4. באשר לנטל ההוכחה בהליך של חילוט אזרחי לפי סעיף 22 לחוק, כבר נפסק בפס"ד שם טוב, שנטל ההוכחה המוטל על המדינה בסעיף 22 לחוק הינו נטל אזרחי. לגבי משקל וכמות הראיות הנדרשים בהליך זה קבע כבוד השופט חשין כללים: על פי שיטתו, נטל ההוכחה הנדרש לפי סעיף 22 לחוק הינו נטל הוכחה אזרחי (מאזן הסתברויות), אך יש צורך בראיות רבות או כבדות יותר מאשר אלה הנדרשות במשפט אזרחי רגיל.
בית המשפט קובע בתיק זה כי המדינה הוכיחה במידה, שהיא יותר קרובה לוודאות מהמקובל במשפט האזרחי, את התקיימות הדרישות לפי סעיף 22 לחוק, והיא אף הוכיחה זאת בוודאות, מעבר לכל ספק סביר, כנדרש גם בהליך הפלילי.
5. אין בחוק קריטריונים לקביעת הסכום שיחולט. יחד עם זאת, במקרה זה ניתן להתייחס למספר פרמטרים שיש לקחת אותם בחשבון, בין היתר: היקף הכספים שהועברו בניגוד לחוק, משך הזמן שבו נעשו ההעברות, כמות ההעברות, רמת התחכום של המעשה, המעורבות של גורמים נוספים בשרשרת, רמת התכנון, וכו'.
בית המשפט מעמיד את גובה החילוט על 50% מהכספים שנתפסו.
