עתירה לקיום דיון נוסף בהחלטתו של ביהמ"ש העליון ברע"פ 7600/08. נגד העותר ואחרים התנהלה חקירה בחשד לביצוע עבירות שונות שברקען עומדת רשת של הימורים לא חוקיים. במהלך החקירה, נתפסו אצל העותר למעלה מ-180 המחאות, בסכום מצטבר של כ-4 מיליון ₪. בית משפט השלום בפ"ת סרב לבקשת המדינה לפי סעיף 34 לפסד"פ (להלן:"הפקודה"), להורות על הפקדת ההמחאות בנאמנות האפוטרופוס הכללי או בדרך אחרת. ביהמ"ש מחוזי מרכז קיבל את ערר המדינה והורה לאפוטרופוס הכללי לחתום חתימות היסב על ההמחאות ולהפקידן בבנק. זאת, על-מנת לשמור על ערכן של ההמחאות, כך שבאם יורשע העותר בדין, יתאפשר חילוטן. בר"ע שהוגשה על החלטה זו נדחתה ברע"פ 7600/08 וצו עיכוב הביצוע בוטל.
טענות העותר
- בהחלטה נשוא הבקשה נקבעה הלכה חדשה, לפיה סעיף 34 לפקודה מהווה מקור סמכות למתן סעד זמני והוראות לאפוטרופוס הכללי, בקשר לרכוש שנתפס לצורך חילוט בעבירות לפי החוק, וזאת במקביל להוראות המפורשות בעניין הקבועות בחוק.
- הלכה חדשה זו מעניקה למדינה כלי אכיפה הפוגע בזכויותיהם של חשודים, וזאת עוד בטרם הוגש כנגדם כתב אישום. הלכה זו עומדת בסתירה להוראות הספציפיות ביחס לסעדים זמניים בקשר לרכוש המיועד לחילוט, אשר מעוגנות בחוק ובפקודת הסמים ומאפשרת למדינה לעקוף את האיזונים שנקבעו בהם ונועדו להגן על זכויות החשודים.
- קביעת בית המשפט בהחלטתו נשוא העתירה, כי ניתן להחיל את הוראת סעיף 34 לפקודה על עניין זה, מנוגדת לעיקרון היסוד הפרשני לפיו דין ספציפי גובר על דין כללי, משנה את האיזון החוקתי הקבוע בפקודת הסמים ומאפשרת למדינה לעקוף את ההגבלות והתנאים הקבועים בו.
בית המשפט העליון (השופטת ביניש) דוחה את העתירה וקובע
- בפסק דין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה המקימה עילה לדיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, אשר שמור למקרים חריגים ויוצאי דופן.
- ההלכה לפיה הוראות החילוט המעוגנות בפקודה חלות במקביל להוראות החילוט המעוגנות בחוקים אחרים, נקבעה כבר לפני שנים רבות בע"פ 1236/97 מדינת ישראל נ' חוזה. בעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי תחולת הוראות החילוט המעוגנות בפקודה שונה מזו של הוראות החילוט המעוגנות בפקודת הסמים המסוכנים, וכי הן עשויות לחול בנפרד או במקביל, בהתאם לנסיבות העניין.
- הנקיטה בהליך לפי הפקודה או לפי החוק או פקודת הסמים המסוכנים אינה שרירותית, ועליה לתאום את נסיבותיו הפרטניות של כל עניין. על המדינה לבחור בבחירתה בין החלופות הרלוונטיות את האפשרות הפוגעת פחות בזכויות האדם.
- השופטת פרוקצ'יה הדגישה ברע"פ, כי תפיסת נכס לצורך הליך פלילי מחייבת איזון הולם בין קניין הפרט לבין צורכי הציבור, ועל כן מוטלת על המשטרה האחריות לשמור על ערכו הכלכלי של התפוס. כמו כן ציינה, כי חובת השמירה על ערך הנכס התפוס קשורה קשר הדוק לזכות הקניין של הבעלים של החפץ, שהינה זכות חוקתית.
- הפעלת סעיף 34 לפקודה, לצורך שמירה על ערכן של ההמחאות, עולה בקנה אחד עם הרציונאל בדבר הפחתת הפגיעה בזכויות הפרט. כמו כן, חובתה של המדינה, במסגרת סעיף 34 לפקודה, לשמר את ערכו של החפץ התפוס מידי פגיעה בכל דרך ובכל מצב.