המשיב, חלפן כספים, שמנהל עפ"י יפויי כוח חשבונות במספר בנקים, נעצר בחשד לביצוע שורת עבירות על חוק העונשין, וביצוע עבירות לפי סעיף 3 וסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. החקירה נסבה על העברת עשרות מיליוני דולרים שמקורם במעילת ענק בכספים של חברה בהולנד, למקומות שונים ברחבי העולם, כאשר החשד הוא כי 7.7 מיליון דולר מסכום המעילה הועברו לשני חשבונות בנק בהם יש למשיב יפויי כוח, מתוך כוונה ל"הלבינם", בדרך של העברת הכספים למוטבים שונים, תוך טשטוש זהותם המקורית.
בפני בית משפט קמא נדונו שתי בקשות: האחת, מטעם המשיב, בעניין ביטול צו ההקפאה על חשבון הבנק והשבת המט"ח שנתפס מידיו, והשנייה, מטעם המשטרה, ועניינה הארכת צו ההקפאה על חשבון הבנק והחזקת המט"ח למשך 90 יום נוספים.
בית המשפט קמא הורה על החזרת התפוסים ושחרור חשבון הבנק תוך דחיית בקשת העוררת, תוך שהוא עומד על הזמן הרב שחלף מיום תפיסת המט"ח והקפאת החשבון, מבלי שהוגש כתב אישום כנגד המשיב. בית המשפט קמא דחה את טענות המשטרה כי התפוסים וחשבון הבנק דרושים להמשך החקירה ולבירור החשדות, וזאת בשים לב לזמן הרב שחלף ממועד תחילת החקירה. עוד ציין בימ"ש קמא כי בהעדר הסבר אחר, הסכמת המשטרה להשבת ההמחאות למשיב "מתיישבת עם המסקנה כי לא הצורך בראיה עומד בבסיס ההתנגדות לבקשה, אלא אך ורק כוונת החילוט ואולי גם הרצון להביא את החשוד לשיתוף פעולה מלא יותר עם המשטרה…".
בית המשפט קובע –
-
לעניין טענת המשיב כי הכספים המוקפאים בחשבון שנתפס אינם כספי המעילה, וטענת המדינה כי לא ניתן להבחין בין כספי המעילה לכספים אחרים בחשבון, נקבע כי על פניו, אין אפשרות ממשית לבדוק את מקור הכספים המצויים כיום בחשבון המוקפא. אומנם, על פי דפי ריכוז פעולות החשבון ניתן לראות מתי הועברו אליו כספי המעילה, אך לא ניתן לדעת מתי הוצאו הכספים הללו, אם בכלל. עיון בתדפיס החשבון מעלה כי בוצעו בחשבון פעולות רבות של הפקדה ומשיכה, ולפיכך לא ניתן לקבל את טענת המשיב כי הסכום אינו כולל, לפחות בחלקו, את כספי המעילה. עם זאת, בית המשפט מוכן להניח, במסגרת דיון זה, כי הכספים שנתפסו בחשבון אינם כספי המעילה. לעניין זה יוצא ביהמ"ש מתוך הנחה כי בשלב מסוים "אופס" החשבון, כך שכל הכספים שהועברו מהולנד נמשכו מאותו חשבון.
-
בית המשפט בוחן האם סעיף 26 לחוק מקנה סמכות לתפוס רכוש שאינו נכלל באחת הקטגוריות של סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (להלן: הפסד"פ), היינו – האם ניתן לתפוס רכוש שלא נעברה בו כל עבירה, כדי לממש את אפשרות חילוטו מכח סעיף 21לחוק איסור הלבנת הון. ביהמ"ש קובע כי הוא אכן מוסמך מכוח סעיף 21 לחוק להורות על חילוט רכוש של הנידון בשווי הרכוש שנעברה בו עבירה. "רכושו של הנידון" מוגדר בסעיף כ"כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו". מכיוון שניתן לחלט גם רכוש "תמים", להבדיל מרכוש "אסור", מוענקת סמכות עזר של תפיסת כל רכוש שלגביו יכול ביהמ"ש לתת, בסופו של דבר, צו חילוט. בית המשפט קובע כי תפיסת רכוש מעין זה לצורך אפשרות חילוטו בעתיד, משתלבת היטב עם תכלית החוק שנועד למלחמה בהלבנת ההון לסוגיה, ולחסימת דרכי מילוט אפשריות להברחת רכוש מצד עבריינים מתוחכמים.
-
לעניין האיזון בין הסמכויות הנתונות לפי חוק איסור הלבנת הון לבין הפגיעה בזכות הקניין, קובע בית המשפט כי יש לוודא כי תפיסת הרכוש היא מידתית ואין בנמצא חלופה אחרת, פוגענית פחות, המשרתת את התכלית שלשמה נתפס הרכוש. בית המשפט מציין כי תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת האפשרות לחלט בעתיד, שכן היא שוללת מבעל הרכוש, שבנסיבות מקרה זה הינו בחזקת חשוד בלבד, את השימוש ברכוש בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, למשך תקופה ארוכה.
-
לעניין החזקת "תפוסים" קובע בית המשפט כי הכלל הוא שעל המדינה להציג תשתית ראייתית מספקת, שעל פיה ניתן לקבוע אם אמנם אותו אמצעי של המשך החזקת ה"תפוסים", הוא מידתי. על בית המשפט לקבוע את המשקל שינתן לכל אחד מהערכים המונחים על כפות המאזניים, כאשר על כף אחת מונחת זכות הקניין של המשיב, ומולה האינטרס הציבורי במלחמה בהלבנת ההון וסיכול האפשרות להעלמת רכוש.
במסגרת האיזון, יש לזכור כי זכותה של המשטרה לתפיסת המט"ח וחשבון הבנק מכוח הסמכות המוענקת לה בסעיף 32(א) לפסד"פ, אינה מעניקה הכשר אוטומטי להמשך החזקת התפוסים בידיה.
-
בית המשפט קובע כי למרות הפגיעה הממשית בקניינו של המשיב, הערר מתקבל בחלקו. במקרה זה לא נמצאה כל אפשרות לחלופה אחרת, שפגיעתה בזכות הקניין פחותה יותר, כדי להבטיח את תכלית התפיסה, ולפיכך במקרה זה הכף נוטה לטובת עניינו של הציבור במלחמה בהלבנת ההון. עם זאת, בית המשפט יוצר אבחנה בין הכספים המצויים בחשבון הבנק ה"מוקפא" לבין המט"ח שנתפס, וקובע כי הכספים בחשבון, גם אם אינם כספי המעילה, מצויים בחשבון בנק אליו הועברו כספי המעילה. לעומת זאת, הוא אינו מוצא כל זיקה בין המט"ח שנתפס לבין פעילותו של המשיב בכספי העבירה, ולפיכך קובע ביהמ"ש כי תפיסת רכוש זה עשויה להיות בלתי מידתית בנסיבות העניין. לפיכך נדחה הערר ככל שהוא נוגע למט"ח.
