המשיבים 1-4 הורשעו בביצוע שורה של עבירות, בין היתר: עבירות קבלת דבר במרמה; עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו , את תנועותיו או עשיית פעולה בו- עבירות לפי סע' 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור עפ"י סע' 4 לחוק לאיסור הלבנת הון; ועבירות על חוק הבלו וחוק המע"מ.
במסגרת הכרעת הדין נקבע כי סך הכספים אשר הולבנו ע"י המשיבים 3-1 הינו 15,996,998 ₪.
כתב האישום שהוגש בתיק זה כלל בקשת חילוט מטעם המבקשת. הבקשה כללה את הרכוש הבא:
א. נכסי מקרקעין;
ב. משאית;
ג. מניות במשיבה 4;
ד. רכוש הרשום על שמה של המשיבה 4;
ה. יתרת זכות על סך 473,668 ₪ על שם המשיב 1 אצל המשיבה 4; יתרת זכות על סך 2,630,492 ₪ על שם המשיב 2 אצל המשיבה 4; יתרת זכות על סך 659,006 על שם המשיבה 3 אצל המשיבה 4;
ו. סכום של 545,000$ שנרשם אצל המשיבה 4 כהלוואה מחברת סטוקטון אוייל.
ביהמ"ש קובע –
ביהמ"ש קובע כי ס' 21(א) על כל חלופותיו רלבנטי ותקף במקרה שלפנינו. לשון המחוקק ברורה ומאפשרת חילוטו של רכוש בשווי של רכוש שנעברה בו עבירה. המחוקק ביקש להכליל בחישוב הסכום שניתן לחלט כל רכוש שיש לו נגיעה בעבירות.
טענת המשיבים לפיה המחוקק התכוון לרכוש ספציפי ולא לרכוש נשוא בקשת החילוט בענייננו אינה עומדת בקו אחד עם לשון החוק ופרשנותו.
לפיכך, ביהמ"ש דוחה את הטענה כי שווי הרכוש אותו ניתן לבקש לחלט, הוא שכר העבירה בלבד, העומד על 1,700,000 ₪. שכר העבירה הוא רכיב אחד בלבד, אולם כל החלופות המצוינות בס' 21(א)(1) תקפות ורלבנטיות.
במסגרת הכרעת הדין נקבע כי סך הכספים אשר הולבנו ע"י המשיבים 3-1 הינו 15,996,998, ולכן שווי הרכוש הניתן לחילוט עומד לפחות בסכום זה, המהווה רכיב אחד מסך כל רשימת הרכוש שניתן להכליל לפי ס' 21(א).
חלקו של המשיב 1 בבית מגוריו –
– מחקירתו של המשיב עולה כי חלק ממימון הנכס בוצע באמצעות כספי העבירות.
– על הנכס קיימת משכנתא לטובת בנק הפועלים, והמדינה והבנק הסכימו כי המדינה תיכנס בנעלי המשיב 1 וזכויותיה בנכס תהיינה בכפוף לזכויות הבנק עפ"י דין.
– אשתו של המשיב 1 והמשיב עצמו מבקשים מביהמ"ש שלא להורות על חילוט הדירה מכיוון שמדובר בקורת הגג היחידה להם.
ביהמ"ש קובע –
א. אשתו של המשיב לא העלתה נימוקים המצדיקים סטייה מדרך המלך.
ב. אין מחלוקת שהנכס נרכש בתקופת ביצוע העבירות (המשיב הודה בחקירתו כי חלק מכספי העבירה שימשו אותו לצורך רכישת הנכס).
ג. הבחינה היא אובייקטיבית, תוך התחשבות בסממנים סובייקטיביים. חילוט חלקו של המשיב בדירה לא ימנע מאשתו ומשפחתה "אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר". בידיה יוותרו זכויותיה במחצית הנכס, ואין כל הכרח כי רמת החיים אליה הורגלה, אשר התאפשרה אך ורק בעקבות ביצוען של העבירות ע"י המשיב, יעמדו לזכותה גם עתה.
ד. טענות האישה כי היא מתכננת להשכיר חלק מהבית ולהשתמש בדמי השכירות לכיסוי תשלומי המשכנתא וכעזרה למחיה, אינן רלבנטיות. במקרה זה מתבקש חילוט חלקו המשיב בלבד, ולא חלקה של המשיבה. הכלל הוא חילוט והיוצא מן הכלל הוא הימנעות מחילוט מטעמים מיוחדים.
ה. טענת האישה כי הבית לא נרכש בכספי עבירה ולא שימש לעבירה ומשכך יש להימנע מחילוט חלקו של המשיב – נדחית על הסף. לשון המחוקק היא ברורה וחד משמעית כי סך כל מצבת נכסיו של המורשע עומדת בפני סכנת חילוט, יהיה מקורו אשר יהיה, ואין כל הכרח כי תתקיים זיקה בין הנכס אשר חילוטו מתבקש לבין ביצוע העבירות.
ו. המשיבים טענו כי סכום של 60,000$ שסייע ברכישת הנכס, מקורו בהלוואה- אך ביהמ"ש דוחה את הטענה וקובע כי לא הוצגה כל ראיה ממשית לביסוסה.
ביהמ"ש מורה על חילוט חלקו של המשיב בנכס.
נכס מקרקעין הרשום על שם המשיב 2-
– הנכס משמש למגורי הוריו במשך שנים רבות.
הטוענים לזכות – בנק לאומי, ואשתו של המשיב. המדינה הגיעה להסכמות עם הבנק, לפיהן, במידה ויורה ביהמ"ש על חילוט הנכס, תיכנס המדינה בנעלי הבנק.
– המדינה ציינה כי תיתן לאשתו, לאחר מכירת הנכס, סך השווה למחצית תשלומי המשכנתא ששולמו על ידה ועל ידי המשיב 2, מאז נישואיהם, ובלבד שהסכום לא יהיה גבוה ממחצית שוויו של הנכס לאחר תשלום המשכנתא הנותרת לבנק. הסכמה זו נובעת מהצורך להבטיח לאשתו ומשפחתה אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר.
– המשיב ואשתו מתנגדים לחילוט, וטוענים כי במידה ויחולט הנכס, לא יהיו להם אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר. עפ"י תצהיר המשיב, לאשתו וילדיהם אין קורת גג אחרת פרט לדירה זו, ובהעדר כל משאבים ו/או מקור פרנסה , במיוחד לאור תקופת המאסר אותה הוא עתיד לרצות משמעות החילוט היא העדר קורת גג לו ולמשפחתו. האישה טענה כי למרות שהנכס נרכש ע"י משיב טרם נישואיהם, את תשלומי המשכנתא הם שילמו במשותף במשך 7 שנים וכי היא זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה.
ביהמ"ש קובע –
א. לא נמצאה כל מניעה מלקיים את מצוות המחוקק ולחלט את הדירה הרשומה על שם המשיב, בכפוף למשכון הרשום על הדירה לטובת הבנק, ולאור הסכמת המבקשת לשלם לאשתו לאחר מכירת הנכס מחצית מסכום תשלומי המשכנתא ששולמו על ידה ועל ידי המשיב במהלך נישואיהם, ובלבד שהסכום לא יהיה גבוה ממחצית שוויו של הנכס לאחר תשלום המשכנתא הנותרת לבנק, לצורך הבטחת אמצעי מחייה סבירים.
ב. המדינה הציגה ראיות המובילות למסקנה החד משמעית לפיה הדירה שנמכרה ערב הגשת כתב האישום היתה בבעלותו של המשיב, והתמורה בגין מכירתה, בסכום של 418,000$ התקבלה במזומן, וכספים אלו נשארו בחזקתם של המשיב 2 ובני משפחתו. ראיה זו כשלעצמה שומטת את הקרקע מתחת לטענות בדבר אי התקיימות אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר במידה והנכס יחולט. המבקשת הוכיחה כי בידי המשיב ואשתו מצויים כספים משמעותיים אשר יכולים לספק להם ולילדיהם אמצעי מחייה מעל לסביר.
ג. בצדק טוענת המבקשת כי אמצעי מחייה סבירים אין משמעותם המשכם של אמצעי המחייה להם התרגלו המשיבים במהלך השנים האחרונות, שכן סגנון החיים התאפשר אך ורק לאור ביצוען של אותן עבירות בגינן נדרש החילוט.
ביהמ"ש מורה על חילוט הנכס.
משאית על שם החברה (משיבה 3) –
– כיום המיכלית תפוסה ומוחזקת בידי המדינה.
– ב"כ המבקשת מפנה לראיות לצורך הוכחת הטענה כי המיכלית רשומה על שם המשיבה 3, ומפנה לכך ששימשה את המשיבה 3 בביצוע עבירות הלבנת ההון בגינן הורשעה.
– המשיבה 3 טענה כי המיכלית נמכרה על ידה לפני מס' שנים, ואין לנאשמים כל זכות בה.
ביהמ"ש קובע –
א. לא נמצא כל תימוכין לטענת המשיבה 3 כי המיכלית נמכרה. למול זאת, הציגה המבקשת שורה של ראיות המצביעות על כך כי הבעלות במיכלית היא בידי המשיבה 3.
ב. במקרה זה כל עילות החילוט התקיימו ולא הוצגו כל ראיות סותרות. לאור העובדה שהמיכלית שימשה לצורך ביצוע העבירה ולאור העובדה כי הבעלות על המיכלית הינה בבעלותה של המשיבה 3 ולא הוכח אחרת, ביהמ"ש מורה על חילוט המשאית.
מניות המשיבים 2-1 אצל המשיבה 4 :
– לטענת המבקשת, הוכח על ידה כי מניות המשיבים 1-2 מהוות רכוש בר חילוט על פי החוק.
– אשתו של המשיב 1 טוענת כי מחצית מכל רכושו של המשיב 1 הינו בבעלותה וזאת מכוח הסכם ממון שנחתם ביניהם, הלכת השיתוף ואיזון המשאבים .
ביהמ"ש קובע –
א. ביהמ"ש מציין כי חתימה על הסכם ממון בין בני הזוג 4 חודשים לאחר הגשת כתב האישום, מצביעה על ניסיון מצד המשיב ואשתו למנוע חילוטו של רכוש. הסכם זה על פניו, הינו הסכם למראית עין וככזה אין לו כל נפקות לשאלת זכותה של המבקשת בהליך החילוט. תנאי בלעדיו אין לצורך הימנעות מכלל החילוט הינו כי הנכס הועבר לצד ג' שהינו תם לב. במקרה זה, אין כל ספק כי המשיבה 8 ידעה על מצבו המשפטי של בעלה והיתה מודעת לסיכון המרחף מעל הנכסים. משכך אין בכוחו של ההסכם כדי להוות אבן נגף בפני הליך החילוט.
ב. באשר לטענה החלופית בדבר חזקת השיתוף ואיזון המשאבים טענה זו נדחית.
ג. לא יעלה על הדעת כי נכסים אשר קנייתם התאפשרה בעקבות ביצוען של עבירות אשר בגינן מתבקש חילוט, או לחילופין נכסים אשר סייעו ושימשו את הנאשמים לצורך ביצוען של העבירות, תעמוד הגנה מפני חילוט בצורת חזקת שיתוף ואיזון משאבים. הרציונאל העומד מאחורי הליך החילוט והתכלית החקיקתית אינם עולים בקנה אחד עם תוצאה אבסורדית זו.
משיבה 6- חברת סטוקטון אויל-
– מתוך תצהיריהם של המשיבים 1 ו 2 עולה כי לטובת המשיבה 6 קיימים משכונים של 20% ממניותיהם.
– המשיבה 6 זומנה כטוענת לזכות לדיון, אך לא הגישה תצהיר כנדרש. נציג החברה נכח בדיון ולא העלה כל טענה כנגד הליך החילוט על כל הנכסים המופיעים בבקשה. וכשנשאל השיב כי תוגש תביעה להחזר ההלוואה כנגד החברה.
ביהמ"ש קובע –
– המשיבה 6 ויתרה על זכותה לטעון לזכות ברכוש, ואינה מהווה טוענת לזכות. משכך, דין המשכון לטובתה על מניות חברת שיא אנרגיה להתבטל.
משיבה 7- חברת י.ע.ד חברה לדלק בע"מ
– על 50% ממניותיהם של המשיבים 2 ו 1 קיים משכון לטובת חברת י.ע.ד.
– המבקשת טוענת כי המשכון ניתן אך ורק לצורך הבטחת סכומו של חוב כספי בסך של 3,903,972 ₪, ולאור תצהירו של מנהל החברה לפיו החוב הנ"ל נפרע, על המשכון להיות בטל.
– המבקשת טוענת כי מועד החתימה על הסכם המשכון מעלה תמיהה וחשד בדבר הרצון להעלים נכסים, שכן נחתם 10 ימים בלבד לפני מועד הגשת כתב האישום.
– חברת י.ע.ד טוענת כי –
א. המשכון נועד להבטיח את חברת י.ע.ד מפני אי תשלום חוב אשר נצבר באופן רציף וזאת לאור פעילות שוטפת של החברה עם המשיבה 4.
ב. למרות שהחוב נשוא המשכון שולם, עדיין לחברת שיא אנרגיה קיים חוב בסך 4.5 מיליון ₪ לערך אשר נצבר מהתקופה בה התבקשה י.ע.ד להמשיך לספק דלקים לשיא אנרגיה ע"י מנהלה הזמני, על מנת לשמר את החברה כ"עסק חי" וחב' י.ע.ד נענתה לבקשה.
ג. ההסכם נעשה בתום לב מצדה מתוך מטרה לסייע למשיבה 4 מחד ולהבטיח את מצבה הכלכלי של משיבה 7.
ד. קודם לחילוט רכושה של חברת שיא ע"י המבקשת יש לפרוע את חובה של המשיבה 4 לחב' י.ע.ד אשר נוצר לאחר שמונה המנהל המיוחד לבקשתה.
ביהמ"ש קובע –
– אינו מורה על השבת חובה של המשיבה 4 כלפי המשיבה 7 טרם החילוט המבוקש, מכיוון שמדובר בבקשה לחילוט ולא בתביעה אזרחית לתשלום חוב.
– המשכון לחברת י.ע.ד מקים זכות במניות המשיבים 1 ו 2 ולא זכות ברכושה של המשיבה 4. שאלת קיומה של זכות י.ע.ד ברכוש משיבה 4 אינה מעניינו של הליך זה.
– למרות שהחוב הנקוב בהסכם המשכון שולם, כוונת הצדדים היתה להבטיח את החזר החובות של משיבה 4 למשיבה 7 בגין אספקה שוטפת של דלקים במהלך עסקיהם, ומשכך המשכון על 50% ממניותיהם של המשיבים 1 ו 2 לטובת המשיבה 7 תקף.
ביהמ"ש מורה על חילוט מלוא מניותיהם של המשיבים 1 ו 2 במשיבה 4 לטובת המבקשת, בכפוף לזכות השעבוד של המשיבה 7 בהתאם לתנאי המשכון.
1,765 מניות חב' שיא אנרגיה הרשומות על שם המשיבה 6 – חב' סטוקטון אוייל והלוואה בסך 550,000$ שניתנה ע"י המשיבה 6 למשיבה 4 –
– השאלה – האם הרכוש הנדון, דהיינו 1,765 מניות משיבה 4 הרשומות על שם המשיבה 6, וההלוואה של משיבה 6 למשיבה 4, נמצא בחזקתם , שליטתם או חשבונם של המשיבים 2-1.
– המבקשת טוענת כי המשיבה 6 מהווה כסות למשיבים 1 ו 2, ובפועל המשיבים 1 ו 2 הם חב' סטוקטון והציגה ראיות לכך. מאידך, המשיבים לא מספקים כל הסבר מניח את הדעת, לגביי העומדים מאחורי חברת סטוקטון או מקורם של הכספים שהועברו ממנה.
ביהמ"ש קובע –
– צרוף הראיות עליהן הצביעה המבקשת בסקירתה היסודית בצרוף העובדות שחב' סטוקטון אויל לא הגישה התנגדות/ תצהיר מטעמה, וכן העובדה כי טענות המשיבים לא נתמכו בכל ראיה לא יכולה להוביל למסקנה שונה פרט לזו כי רכושה של סטוקטון אויל הינו רכוש המשיבים 2-1 או לפחות נמצא בשליטתם של המשיבים 2-1 ודי בכך לצורך הקביעה כי הרכוש הינו בר חילוט.
ביהמ"ש מורה כי כל מניותיה של שיא אנרגיה הרשומות על שם המשיבה 6 וכן סך של 545,000$ הנרשם אצל משיבה 4 כהלוואה ממשיבה 6 יחולטו לטובת המבקשת.
משיבה 5 – בנק הפועלים
לאור קיומו של שיעבוד צף תקף על כל נכסיה של המשיבה 4 לטובת המשיבה 5, כל חילוט לטובת המדינה מתוך נכסיה של המשיבה 4 יהיה כפוף לשעבוד זה.
יתרות הזכות על שם המשיבים 3-1 אצל חב' שיא אנרגיה- המשיבה 4.
– המבקשת מבקשת מביהמ"ש לחלט את יתרות הזכות הבאות של המשיבים אצל המשיבה 4: יתרת זכות ע"ס 473,668 ₪ ע"ש המשיב 1; יתרת זכות ע"ס 2,630,492 ₪ ע"ש המשיב 2; יתרת זכות ע"ס 659,006 ₪ ע"ש המשיבה 3;
– מתוך תצהירי המשיבים 3-1 עולה כי אין חולק כי יתרות הזכות הנ"ל מהוות רכוש המשיבים.
ביהמ"ש קובע –
א. החוק קובע בו הסדר מפורש, על פיו רכוש יחשב לבר חילוט ללא קשר לזיקתו לביצוע העבירה. דהיינו מסך כל מצבת נכסיו של אדם ללא זיקה לשאלה מה מקורו או אופן מימונו , ניתן לחלט רכוש עד שווי רכוש שנקבע כי בוצעה בו עבירת הלבנת הון.
ב. יתרות הזכות הינן רכוש בר חילוט בהיותן שייכות למשיבים, ללא כל קשר למקורן או לאופן מימונן.
ביהמ"ש מורה על חילוט יתרות הזכות על שם המשיבים 3-1 אצל משיבה 4 לטובת המבקשת.
רכוש חברת שיא אנרגיה
– המבקשת מבקשת לחלט את הרכוש הבא: נכס מקרקעין הרשום על שם חב'; משאית השייכת לחב'; נתמך דלק השייכת לחב'; רכב פרטי רשום על שם משיב 1;
– טענת המבקשת היא כי המשיבים 3-1 העבירו למשיבה 4 כספים השייכים להם ובין היתר כספים שמקורם בעבירות הלבנת ההון.לטענתה, למרות שהמשיבים 3-1 וחב' סטוקטון אויל העבירו כספים למשיבה 4, בפועל השליטה על סך 6,263,466 ₪ נשארה בידי המשיבים 2-1 . בנוסף טוענת המבקשת כי ניתן לראות את הכספים שהועברו ע"י המשיבים 3-1 כרכוש בר חילוט עפ"י סע' 21(ג) לחוק אסור הלבנת הון, בהיותם כספים אשר הועברו ע"י המשיבים 3-1 בזמן ביצוע עבירות הלבנת ההון לאחר וללא תמורה וניתן לחלטם גם מסיבה חלופית זו.
ביהמ"ש קובע –
מאחר והבסיס עליו מנומקת הבקשה לחילוט רכוש זה הינו הכספים אותם העבירו המשיבים 1-3 וכן ההלוואה שנתנה המשיבה 6 בסך 550,000$, וכבר נקבע כי יתרות הזכות על שם המשיבים 3-1 במשיבה 4, כמו גם ההלוואה של המשיבה 6, יחולטו לטובת המבקשת, אזי העתרות לבקשת המבקשת לחלט גם את רכושה של שיא אנרגיה יהווה כפל תרופה.
ביהמ"ש דוחה את בקשת המבקשת בכל הנוגע לרכוש ע"ש חברת שיא אנרגיה.
המהדורה השניה והמורחבת של הספר "הלבנת הון להלכה ולמעשה", מאת עו"ד יעל גרוסמן, רוני בלקין וסאלי ליכט, בהוצאת "בורסי" פורסמה בשנת 2013, ומציגה תמונה עדכנית ומפורטת של ההתפתחויות והשינויים שחלו בנושא איסור הלבנת ההון בחקיקה, בפסיקה ובהחלטות ועדות העיצומים, בתקופה שחלפה מאז פרסומה של המהדורה הראשונה בשנת 2006. למהדורה זו הוספו פרקים חדשים אשר לא נכללו במהדורה הראשונה, ובהם פרק העוסק באחריות הפלילית של נותני שירותים פיננסיים ועובדיהם, פרק העוסק בהצעת החוק המבקשת להרחיב את מערך הכפופים לחוק ולהטיל חובות דיווח על נותני שירות עסקי, ובכללם עורכי דין, וכן פרק העוסק בתחום האכיפה הבינלאומית. גם שאר פרקי הספר עודכנו, והם משקפים נאמנה את המציאות הקיימת בישראל בתחום המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור, לעת הזאת.
המהדורה הראשונה של הספר "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה" פורסם ע"י עורכות הדין יעל גרוסמן ורוני בלקין בשנת 2006, ומהווה סקירה מקיפה של החוק והדין הרלבנטי. הספר מנתח את הרקע לחקיקת החוק, ואת החידוש בתפיסת המשפט הפלילי שהוא מגלם. הספר מכיל פרק מקיף העוסק בחילוט, פרקים העוסקים במשפט משווה, ופרק העוסק באיסור מימון טרור. הספר בוחן בראיה ביקורתית את החוק ואת יישומו בישראל.