נימוקי ההחלטה שניתנו בב"ש 3624/02 רלוונטיים גם להחלטה בב"ש 3620/02.
בב"ש 3624/02 נידונה בקשת המשטרה למתן צו זמני לחילוט מרכושם של המשיבים שנחקרו בחשד לביצוע עבירות של ניהול בתי הימורים. נטען כי נצבר בידיהם רכוש רב שמקורו בעשרות מיליוני שקלים שנבעו מעסקי ההימורים.
בשל החשש כי הרכוש ייעלם או שתיעשנה בו פעולות שימנעו את חילוטו, ביקשה המדינה כי בית המשפט ישתמש בסמכותו לפי סעיפים 23 ו- 26 לחוק איסור הלבנת הון, ו-36ו'(ב)+(ג) לפקודת הסמים, ויורה על הטלת עיקולים והוצאת צווי מניעה שונים על חשבונות בנק, נדל"ן וכלי רכב.
בתחילה ניתן צו במעמד צד אחד, והמשיבים זומנו לדיון.
בית המשפט קובע:
-
בהתייחס לטענת המדינה כי סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה ולתת את הסעדים המבוקשים מתבססת על הוראות סעיף 26 "דרך הוראות סעיף 211" (כלשון המבקשת) של החוק, נקבע "נתערבב כאן מין בשאינו מינו". ביהמ"ש קובע כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשה זו הוא בית המשפט המחוזי, עפ"י בקשה חתומה של פרקליט מחוז, וזאת בעיקר בשל התוצאות הקשות ומרחיקות הלכת עקב שימוש בסמכויות אלה.
-
בית המשפט קובע כי גם אם קיימת כפילות מסוימת בין שני המסלולים ויש אפשרות "בחירה" ביניהם, ראוי להעדיף את המסלול הקשה והרציני יותר, היינו – בקשת פרקליט מחוז, אשר תידון בפני בית המשפט המחוזי, שכן זו כוונת המחוקק. ד דין הבקשה, על פניה, להידחות, שכן לא הוגשה ע"י פרקליט המחוז לבית המשפט המחוזי.
-
ביהמ"ש קובע שורת מבחנים ועקרונות יסוד אשר אילו היה מוסמך לדון בבקשה, היה נזקק להם:
א. הסמכות המוענקת עפ"י הוראות החוק מרחיקת לכת עד מאוד. ככל שהסמכויות מרחיקות לכת יותר, יש לנהוג ביתר ריסון ואיפוק ביישומן.
ב. יש לזכור כי מי מדובר במצב בו טרם הוגש כתב אישום. כל שיש בשלב זה הוא חשד כי האדם עבר עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, וכי אלה הבשילו בידיו רכוש אשר יהיה בר חילוט אם וכאשר יימצא, ברבות הימים, אשם במיוחס לו.
ג. בשלב זה מתנהל ההליך המשפטי כשלסנגורו של החשוד אין גישה לחומר המצוי בידי המדינה. כך נמנעת ממנו האפשרות להשמיע טענות של ממש כנגד הבקשה הנדונה, מבלי שתיפגע זכותו למשפט הוגן, ומבלי שיידרש לחשיפת מידע שאינו חייב להביא, בשלב זה, לידיעת החוקרים.
ד. מנגד, קיים הצורך להבטיח כי בבוא העת לא ייהנה העבריין מפירות עוולתו, וכי הרכוש שהושג ונצבר בידיו בעבירה יהיה בר השגה לשם חילוטו למדינה.
ה. זו הסיבה לכך שהמחוקק בחר לקבוע כי דווקא פרקליט מחוז יהיה מוסמך להגיש את הבקשה.
ו. משנקבעה נקודת האיזון, ראוי לצמצם את הסעד, ככל האפשר, לעשייתן של פעולות רישומיות בלבד לגבי הרכוש, אשר תימנענה מהחשוד העברתו לאחר, אך שלא תיפגענה ביכולתו לנהל את חייו ואת עסקיו בדרך מתקבלת על הדעת.
ז. יש לייחד את הצווים, ככל האפשר, לרכושו של החשוד בלבד ולא לפגוע, למשל, בחשבונותיה של בת זוג או קרובי משפחה אחרים או בכל רכוש אחר שזיקתו הייחודית לחשוד אינה ברורה.
ח. על בית המשפט להשתכנע כי הרכוש נשוא הבקשה, והוא בלבד, מקורו בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. על המבקשת לבודד רכוש זה מכלל רכושו של האדם, ולבסס את הבידוד בראיות.
ט. בשקילת בקשה מסוג זה ניתן לעשות שימוש בכללים שנקבעו בפסיקה לענייןסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, אליו מפנה סעיף 26 לחוק. על בית המשפט לבדוק אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בו.
י. הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד, היא פגיעה קשה ברכושו ובקניינו, ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות.
יא. יש לבחון את הבקשה במספר מישורים מקבילים: משך הזמן בו מורחק הרכוש מחזקת בעליו, חומרת העבירות, משקל הראיות הקיימות, ובעיקר הקשר בין הנכסים שנתפסו לעבירות הנחשדות.
