בקשה למתן סעדים זמניים ברכוש כנגד טוענים לזכות ברכוש, עד לתום ההליכים התלויים ועומדים כנגד בני משפחתם, שהם הנאשמים, אשר כנגדם הוגש כתב אישום המייחס להם, בין היתר, עבירות על חוק איסור הלבנת הון. הבקשה נסמכת על הוראות סעיף 23 לחוק ביחד עם סעיף 36ו לפק' הסמים.
לבקשת המדינה ניתן צו לסעד זמני, לפיו חולט רכושם של הטוענים לזכות באופן זמני, במעמד צד אחד, בהתאם לסעיפים 36ו(ב) ו- 36ו(ג) לפקודת הסמים, לשם הבטחת חילוטו הסופי, אם וכאשר מי מהנאשמים יורשעו.
בהמשך ניתן צו חלוט זמני בנוגע לרכוש, ועל פיו נתפסו, בין היתר, כלי רכב הנמצאים בשליטתם של המשיבים וכן הוטלו עיקולים על דירות הרשומות על שמם, ואשר לטענת המבקשת רכישתן מומנה בפועל על ידי הנאשמים, אגב ביצוע עבירות של הלבנת הון.
המדינה טוענת כי הצו הזמני לחלוט הרכוש עד לתום ההליכים נדרש כדי להבטיח שלא תעשינה פעולות למען הברחתו והעלמתו, בין על ידי הנאשמים ובין על ידי אחרים מטעמם, אשר יסכלו את האפשרות לחלטו בתום ההליכים שינקטו כנגד הנאשמים.
עוד נטען כי נסיבות רכישת הנכסים ונסיבותיהם האישיות של המשיבים מלמדות על הזיקה ההדוקה בין המשיבים לבין הנאשמים, אשר בקשו באמצעות המשיבים להלבין את הונם.
עוד נטען כי במעמד הדיון בסעדים הזמניים, אין מבררים את שאלת הבעלות והזכויות ברכוש, והטענות הנבחנות נסמכות על ראיות לכאורה.
מנגד טענת המשיבים נסבה בעיקר על הטענה כי הטלת הסעדים הזמניים על נכסיהם, מהווה פגיעה חמורה בזכויות היסוד שלהם, וכי לא די בזיקה המשפחתית הקיימת בינם לבין הנאשמים כדי להקים עילה להטלת הסעדים.
בית המשפט קובע –
-
צווי החילוט הזמניים נועדו למנוע הברחת רכוש אשר, לכאורה, נרכש על ידי הנאשמים כדי להלבין את הונם, ואשר נועד לחילוט, אם וכאשר הנאשמים יורשעו. המדיניות הנהוגה מסתייגת מתפיסת רכוש בשלב הביניים, טרם סיומו של ההליך המשפטי, לאור הפגיעה בזכות הקניין של הטוען לזכות ברכוש. לפיכך, שחרורו של הרכוש, אם ייעשה, יהיה כפוף להטלת תנאים, אשר יבטיחו כי הרכוש לא יוברח או יעלם.
-
שלילת רכוש מבעליו, ולו זמנית, מהווה צעד דרסטי, אשר ראוי למנעו במידת האפשר, תוך הבטחתו באמצעים חלופיים, אשר יאפשרו את מימושו בעתיד.
-
בנסיבות מקרה זה שוכנע בית המשפט כי הנכסים נשוא הבקשה נרכשו בדרכים פסולות ובחוסר תום לב, כאשר המשיבים שימשו כסות לעבירות אשר נעברו, לכאורה, על ידי הנאשמים, ושימשו כלי שרת בידיהם.
-
בהליך זה, בית המשפט אינו בוחן את שאלת הבעלות של המשיבים ברכוש (זו סוגיה שתתברר, אם יהיה צורך בכך, בהליך העיקרי). בשלב זה, על בית המשפט לבחון אם קיימת תשתית ראייתית לכאורה הקושרת את הרכוש לנאשמים, ואם יש יסוד לטענת המבקשת, לפיה הנאשמים הינם בעלי הרכוש וזה נרכש באמצעות כספיהם. לשם כך, די בקרבה המשפחתית בין המשיבים לבין הנאשמים, לרבות העובדה לפיה עובר למועדי רכישת הרכוש – המשיבים היו "סמוכים על שולחנם" של הנאשמים.
הוכחה לכאורה העילה להשתת צווי החילוט הזמניים, והזיקה לכאורה בין הנאשמים לבין הרכוש נשוא הבקשה.
-
לעניין חילוט כלי הרכב קובע בית המשפט, כי למרות שלכאורה הנאשמים הם הבעלים בפועל של כלי הרכב והיה מקום להורות על תפיסתם, הרי שנוכח המדיניות הנהוגה בתפיסת כלי רכב, לפיה יש להימנע מתפיסתם בשל הפגיעה הקיצונית והחמורה בזכויותיהם של המחזיקים והטוענים לזכות, ראוי, במידת האפשר, לשחררם, בכפוף למתן ערבויות ובטוחות ראויות.
