כנגד המבקשים 1-3 ואדם נוסף הוגש כתב אישום בגין עבירות על החוק (ת.פ. 40183/02 – פרשת רביזדה). בעקבות כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לסעדים זמניים על פי סעיף 23 לחוק וסעיף 36ו'(א) לפקודה, שעניינה חילוט רכוש, אשר נתקבלה. השופטת ברוש החליטה בערר, כי הסעד הזמני שניתן לגבי הנכסים יעמוד בעינו, על החלטה זו הוגש ערר.
עם הגשת הערר התעוררה השאלה האם יש לבררו כערעור פלילי או אזרחי.
המבקשים טענו כי דינו של ההליך להתברר כערעור פלילי, כיוון שהחילוט הזמני בא בעקבות הגשתו של כתב אישום, וגם בשני גלגולים קודמים של פרשה זו נתברר ההליך כערעור פלילי.
המשיבה סברה כי יש לפצל את ההליך לשני ערעורים נפרדים: ערעורם של הנאשמים בהליך הפלילי (מבקשים 1-33) צריך להתברר כהליך פלילי, וערעורם של "הטוענים לזכות" בנכסים שלא הואשמו בכתב האישום (מבקשים 4-10) צריך להתברר כערעור אזרחי. בכדי למנוע כפל דיון עקב זהות הטענות, נתבקש כי שני הערעורים ישמעו יחדיו בפני אותו מוטב.
בית המשפט קובע
- כפי שנקבע בסעיף 36ו'(ד) לפקודה, יש בידי המבקשים זכות לערער על ההחלטות שניתנו בהליכים השונים בפני בית משפט זה. עם זאת, המחוקק לא פירש איזה ערעור זה יהיה – ערעור פלילי או ערעור אזרחי. לשאלה זו יש מספר משמעויות, דוגמת סדרי הדין שיחולו בערעור או שאלות של חבות באגרה או בעירבון. אי הבהירות מתחדדת לאור העובדה שהמחוקק הבהיר בהקשרים קרובים של חילוט, מה יהיה טיבו של ערעור על החלטות שניתנו. כך, למשל, במקרה של חילוט רכוש בהליך אזרחי, נקבע כי הערעור על החלטה בנדון יהיה בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי (סעיף 36ב(ד) לפקודה). למרות זאת, במקרה שהחילוט נקבע במסגרת גזר הדין בהליך פלילי, הערעור על החילוט יתברר במסגרת הערעור על גזר הדין עצמו – בערעור הפלילי (סעיף 36ה לפקודה).
- במסגרת המענה לסוגיה זו יש שתי גישות:
א. מתרכזת במהות ההליך העיקרי במסגרתו הוגשה הבקשה לצו זמני – אם מדובר בהליך אזרחי ("חילוט אזרחי"), צריך שהערעור יהיה אזרחי גם כן. לעומת זאת, אם מדובר בהליך פלילי (בדומה למקרה דנן), גם הערעור צריך שיהיה פלילי, בין אם המדובר בערעורו של הנאשם ובין אם מדובר בערעורם של טוענים לזכות. יש לתת דגש במיוחד למהותו של ההליך שהינו מתן סעד זמני לשם הבטחת חילוט, שהוא בעיקרו הליך בעל סממן עונשי מסוים.
ב. מתרכזת לא במסגרת הדיונית במסגרתה נתבקש החילוט, אלא במעמדו של המבקש – המערער במסגרת הבקשה לחילוט. לפי גישה זו יש להבחין בין מבקש-מערער שהוא הנאשם עצמו – שאז אין ספק שערעורו צריך להתברר כערעור פלילי – ובין מבקש-מערער שהוא טוען לזכות בנכס המחולט שאינו מן הנאשמים בפרשה. ערעורו של מבקש – מערער מעין זה יהא ערעור אזרחי, שכן מעמדו בסכסוך הוא כשל טוען לזכות שהיא אזרחית במהותה.
- לאחר עיון בחומר ובטענות הצדדים עולה, כי מבין הגישות האמורות יש לקבל את עמדת המבקשים ולקבוע כי את שני ההליכים שבכותרת יש לברר כערעורים פליליים. מכיוון שהסעד הזמני ניתן לאחר הגשת כתב האישום, יש לראותו כחילוט פלילי ולאפשר להשיג על ההחלטה בעניין הסעד הזמני בערעור פלילי, בין אם המדובר בערעור הנאשמים ובין אם מדובר בערעור צדדים שלישיים. טעם מרכזי למסקנה זו הינה העובדה, כי המדובר לבסוף בסעד זמני של חילוט שבמסגרתו של הליך פלילי וזאת בהקשר לכך שהליך החילוט הינו בעל מאפיין עונשי מסוים, גם אם אינו עונש מובהק, וודאי כשהמדובר בסעד זמני טרם הרשעה.
- כאשר קיים ספק באשר לפרשנות הדין בנדון, יש להעדיף את הגישה המקנה משקל ניכר יותר לזכויות היסוד של הנאשם ושל צד ג' ולברר את ערעוריהם כערעורים פליליים. ייתכן שטיב הסכסוך בו מעורב צד ג' אינו בהכרח פלילי במהותו, אך אין בנתון זה כדי להפוך את ההליך כולו להליך אזרחי, שכן הבסיס לחילוט בנסיבות המקרים הינו כתב אישום בהליך פלילי ומטרת הצו הזמני הינה להבטיח את יכולת החילוט בסופו של המשפט. כל זאת במיוחד כאשר ההליכים הקודמים בין חלק מן הצדדים בהקשר זהה נדונו בבית משפט זה גם כערעורים פליליים.
- בסופו של דבר, המדובר בחילוט פלילי ולא בחילוט אזרחי, וממילא יכולות להתעורר טענות הקשורות להליך הפלילי עצמו ואין זה ראוי (אם ניתן למנוע זאת) שהן יוכרעו במסגרת הליך אזרחי. בעצם העובדה שבסוף ההליך הערעור של טוען לזכות הינו ערעור אזרחי, אין בהכרח כדי להשליך על סיווגו של ערעור על סעד זמני בנדון, במתן דגש לכך שהנאשם טרם הורשע בשלב זה, ובמיוחד לאור העובדה שסעיף 36ה' סיפא לפקודה מאפשר לבית המשפט של הערעור לדון במסגרת הערעור הפלילי על גזר הדין גם בטענות של טוען לרכוש.
- עמדת המשיבה, לפיה יש להפריד בין ערעורו של הנאשם ובין ערעורו של הטוען לזכות מובילה למעשה לצורך בניהול הליכים מקבילים באותה השאלה, כאשר הליך אחד יתברר כערעור פלילי והליך אחר יתברר כערעור אזרחי. מכך עולה, כי מתקיים דיון בדיוק באותן הטענות, פעם במסגרת ערעור פלילי של הנאשם ופעם במסגרת ערעור אזרחי של הטוען לזכות. תוצאה זו הינה תוצאה קשה – לא רק בשל הסרבול שבעניין – אלא בשל החשש שנוכח ההבדלים בסדרי הדין ובמהותם בין ההליכים הפליליים להליכים האזרחיים, שאלות זהות בעיקרן יוכרעו באופן שונה.
לאור כל האמור לעיל, שני ההליכים שבכותרת יסווגו כערעורים פליליים.
