המשיבים, בני זוג, פתחו חשבון בבנק, כאשר האשה נרשמה כבעלת החשבון והבעל נרשם כמיופה כוח. לאחר יום הפתיחה, הפקיד הבעל לזכות החשבון ב- 5 הפקדות שונות שהופקדו מדי יומיים, מזומן בסך כולל של 800,000 ש"ח. סכום כל הפקדה היה פחות מסכום של 200,000 ₪, שהיה סף הדיווח בתקופה הנדונה.
נטען כי בהפקידו את 800,000 ש"ח בדרך שהפקיד, מטרתו של המשיב הייתה למנוע דיווח של הבנק לרשות. המשיב טען כי הכספים שהפקיד בחשבון הם של אחיו, וכי אחיו העביר אותם לידיו למשמרת בשל סכסוך משפחתי בינו לבין אשתו (האח ביקש להסתיר את הכספים מפני אשתו). לטענת המשיב, הכספים הופקדו בחשבון בהפקדות נפרדות כדי למנוע דיווח של הבנק לרשות המוסמכת בגלל רצונו של המשיב כי שמו לא ייקשר לאותן הפקדות.
במהלך חקירת המשטרה, ביקשה המדינה מבית המשפט להטיל עיקול זמני על 800,000 ש"ח המצויים בחשבון המשיבים, וביהמ"ש סירב להיעתר לבקשה. על כך הערעור.
השאלה המרכזית היא האם מעשי המשיב מהווים לכאורה עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק, ואם כן, האם ביהמ"ש מוסמך להטיל עיקול זמני עליהם.
המדינה טענה כי סעיף 3(ב), כלשונו, חל על כל "רכוש", ולא רק על "רכוש אסור", ואילו המשיב טען כי אין זה מתקבל על הדעת כי אדם שעשה פעולה בכסף נקי, גם אם מטרתו היתה למנוע דיווח עליו לרשויות, ייאשם בעבירה שעונשה עשר שנות מאסר, ועל כן יש לפרש את סעיף 3(ב) לחוק כסעיף החל רק על "רכוש אסור".
בית-המשפט קובע:
1. יש לפרש את לשון החוק כפשוטו ולקבוע כי סעיף 3(ב) לחוק חל על "רכוש" גם אם אינו "רכוש אסור".
2. סעיף 3(ב) לחוק הפך את חובת הדיווח לחובה ראשונית. ברובם המכריע של המקרים, מי שעושה ברכוש פעולה במטרה למנוע דיווח לרשויות, עושה זאת ברכוש אסור. המעטים שיעשו פעולות כאלו ברכוש תם וישר ייאלצו להסביר את טעמיהם, ועונשם, אם יעמדו לדין, יהיה כמידת החטא (ראה פסקה 15 להחלטה).
3. החוק קובע כי בית-המשפט יחלט רכוש של מי שהורשע בעבירה על חוק איסור הלבנת הון, והוא מחיל על החילוט הוראות מפקודת הסמים בשינויים המחויבים. הוראות אלה מאפשרות הטלת עיקול זמני וצו-מניעה זמני להבטחת חילוט הרכוש לאחר הרשעה.
4. על פי לשון החוק ותכליתו, יש לבית המשפט סמכות להורות על מתן צו זמני ביחס לרכוש החשוד כרכוש בתהליך של הלבנת הון.
5. בית המשפט העליון מקבל את הערעור, וקובע כי בסמכותו להעניק למדינה צו זמני כבקשתה, אך מסייג את דבריו תוך הפנייה לעקרון המידתיות. בית המשפט מורה על עיקול זמני על כל הכספים באותו חשבון, אך מחזיר את הדיון לבית משפט קמא לבחינת אמצעים חלופיים ודרסטיים פחות להבטחת ביצוע החילוט. מקום שניתן להשיג את תכלית החילוט ב"אמצעים חלופיים ודרסטיים פחות" מעיקול זמני של מלוא הסכום בסך 800,000 ש"ח, כך ייעשה (ראה פסקה 22 להחלטה).
