חובות הבנקים עפ"י חוק איסור הלבנת הון
חוק איסור הלבנת הון מטיל על הבנקים חובות שונות, אשר מטרתן איתור עבירות הלבנת הון. החובות כוללות את חובת הזיהוי של כל לקוח המבצע פעילות בנקאית, חובת הרישום הקפדני של כל פעולה המבוצעת בבנק, וכן חובת הדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון בנוגע לכל פעולה חריגה.
הטלת חובות אלה על הבנקים מקובלת בחקיקה של כל מדינות המערב, וזאת מתוך הכרה שבמרבית המקרים עושים מלביני הון שימוש בבנקים או במוסדות פיננסיים מקבילים, כדי להסתיר רווחי עבירות.
באמצעות הבנקים ניתן להעביר כספים לא כשרים ממקום למקום ובעיקר לחו"ל, לשנות בעלויות, להסוות את טיבו של הכסף, ולסכל את האפשרות לגלות את מקורו.
כדי לאתר מקרים של הלבנת הון, מחוייבים הבנקים לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על כל הפקדה או משיכה בסכום של 50,000 ₪ ומעלה. דיווח זה מתבצע אוטומטית, ללא הפעלת שיקול דעת מצד הבנק.
בצד הדיווח האוטומטי, מחויבים הבנקים לדווח לרשות גם על כל פעולה חריגה בחשבון. כפעולות חריגות מוגדרות פעולות חסרות הגיון כלכלי או עסקי; פעולות שהיקפן יוצא דופן, ביצוע של מספר פעולות בחשבון לאותו יעד או מאותו מקור ללא סיבה הנראית לעין, וכד'.
כדי שהבנק יוכל לאתר את הפעולות הבלתי רגילות שמתבצעות בחשבונותיהם של לקוחותיו, חייב הבנק לעקוב באופן שוטף אחר הפעילות בחשבונו של כל לקוח, ולהחליט אם היא מתאימה לציפיותיו ביחס לחשבון.
בנוסף, כל פעולה המתבצעת במערכת הבנקאית מחייבת זיהוי ורישום פרטים, בין אם מבצע הפעולה הוא הבעלים של החשבון, מיופה הכח בחשבון או הנהנה בחשבון. המפקח על הבנקים הגדיר כללים נוקשים לאימות פרטי הזיהוי של כל לקוח, כולל זיהוי פנים אל פנים, צילום ושמירת מסמכי הזיהוי, ועוד.
מאז חקיקת חוק איסור הלבנת הון, בשנת 2002, משקיעים הבנקים בישראל מאמצים ומשאבים גדולים על מנת להתאים את עצמם לדרישות החוק.
כאשר הבנק נכשל במילוי החובות שמטיל עליו החוק, נערכת בדיקה בנוגע לסיבות הכישלון. אם פעל הבנק בתום לב, לא תקום אחריות פלילית. אולם אם ההימנעות מדיווח הינה מכוונת, ונעשתה בידיעה כי מדובר בכספים לא כשרים, יהווה אי הדיווח עבירה פלילית חמורה, אשר עונשה עד שבע שנות מאסר, וקנס גבוה.
ליקויים בביצוע חובות הדיווח אשר לא נעשו מתוך כוונה פלילית, יכולים לגרור הטלת עיצומים כספיים על הבנק, בסכומים של מאות אלפי שקלים, ואף למעלה מכך.
